—  קל לא נמצא במקרא.

—  נִפע', נִזְעַךְ, — כמו נדעך:  רוחי חבלה ימי נִזְעָכוּ קברים לי (איוב יז א). — °וביחס להפנים, דלו וחשכו מפני רעב וכדומה:  עד נאמן (כי שני ימים לא אכל) פניך, כי כחללים שוכבי הקבר הן נפלו נזעכו  (רמח"ל, מגדל עז ב ד).

—  קל, °זָעַךְ, —  כִּבָּה, ובהשאלה זָעַךְ את הכעס וכדומה, השקיטו:  היו לנו (אנשי האמונה) לחומה ולמחסה ביום זעם, זוֹעֲכִים אף בלחשם, חמה עצרו בשועם  (סליח' שני וחמשי, אנשי).  — ובהרחבה, זָעַךְ קומתו של פלוני, כפף אותו, הכניעו:  דברת בית יעקב אש ובית יוסף להבה, הן עתה קש אורם כבה, חי זְעוֹךְ קומתם בבעור היום הבא (מוס' יוה"כ, אלה אזכרה).  — ופָעוּל:  כמסון לא זעוכה, רבצו עדרים בתוכה, והבקר עולה לסמיכה (רסע"ג, מנין האות' כ).  הגוי העז החשובים, וממלכות אשכרים משיבים, זְעוּכִים רמוסים ונסחבים, חשוכים וכפשתה כבים (יוצר ז' פסח, אלופי אדומים).  יצא הקפדה, מחרדה לחרדה, זעוכים בשית ימיר, והוא ישב בשמיר (סליח' אשמ' יום ו, יחידה). 

—  פִע', °זִעֵךְ, — כמו זָעַךְ:  זִעַכְתִּי קמיך להאמל, רצצתים כקנה קמל (יוצר ב פסח, אודך).