רזב

1, ממנו א. מַרְזֵב.



1 [אין כאן אלא מבטא אחר של רזף הבא בסור' במשמ' הַזָּיָה ונזילה, בהפוך ההגה האטום פ לצלילי ב, בהשפעת ז שלפניו. ועי' הערת המחבר לערך א. מַרְזֵב; ונראה שיש לצרף לכאן אף זָרְזִיף, וגם זרב.

חיפוש במילון: