*1, פ"י, — זֵרֵז את פלוני, האיץ בו והעיר אותו שיעשה דבר בזריזות, לא בהתרשלות ועצלות, anspornen; exciter; instigate: הדבר דומה לחולה שנכנס אצל הרופא אמר לו אל תשתה צונן וכו' בא אחר וא"ל אל תשתה צונן ואל תשכב בטחב שלא תמות כדרך שמת פלוני וזה זרזו יותר מכולם (ספרא אחרי א א). מזרזין לאדם בשעת תלמוד ומזרזין את האדם בשעת מעשה (מכי' יתרו, החדש ד).  כי אתם באים אל ארץ כנען תזרזם לענין חילוק הארץ (ספרי נשא א).  שיהא אדם מזרז בעצמו לקרותה בעונתה (ירוש' ברכ' א ג:).  אמר דוד לפני הקב"ה רבונו של עולם זריתני וזרזתני (יומא מז.).  וכפר עליהם מהרה בדילוג זרז עצמך מה אתה עומד (מד"ר במד' ה).  היו מוליכין אותן  (את הילדים) לבתי כנסיות כדי לזרזם במצות (סופרים יח ה).  כי הספרים האלה כולם מועילים למעין בספר הזה וממה שמזרז המעין בו לעמוד על כל מה שהפקדנו בחלק הראשון (ר"י א"ת, הקד' השרש' לריב"ג).  שיש לו (להרב) רשות לשאול אותם בענין אחר שאין עוסקין בו כדי לזרזם (רמב"ם ת"ת ד ו).  —  ואמר הפיטן: נפשי קצה על פרחי קדש תרומיה, מְזָרְזִים לאמותם כוס לעולה רצויה (סליח' מוס' יוה"כ, ברית).  שמעיה הסופר זֵרְזָם והתרם (שבת אחר שבוע', אדיר ).  חבלתם מעשיכם אכן כאדם תמותון בעברה, ומשה מְזָרְזָן ומפיס לכל שורה ושורה (יוצר ב שבוע', וכל העם).  — ובמשמ' °העיר וגרם תשובה: וראיתי לחתום פתיחת הספר הזה במשל נאה יזרז אותך לעמוד על עניניו (הקד' חו"ה).

— פֻע', *זֹרַז, בינ' מְזֹרָז, מְזוּרָז, מְזוּרָזִים: בא הכתוב ללמדנו דרך ארץ מן התורה על יוצאי דרכים שיהיו מזורזין (מכי' בא, מס' דפסח' ז).  אין חמושים אלא מזורזים (שם בשלח ב, פתיח').  שאין מחזקים אלא המחוזקים ואין מזרזים אלא למזורזים (ספרי נשא א).  שיהא לי בן מזורז ומלובן (סנה' ע:).  שמתוך כך נמצא הולד מלובן ומזורז (נדה לא.).  כדרך בני אדם בהזהירם זה את זה בדבר חמור יכפלו תנאם וירבו דבריהם על הדבר כדי שיהא המזורז נזכר וזריז על הענין (החנוך שמג).  — ואמר הפיטן: זקי זהרים זֹרָזוּ בהשגיחו על הר סיני (שבת לפני שבוע', אורחות).  ירד מן ההר והשמיעם, טעמי מתק ואמרי נעם, חֻברו והשוו כאחד במדעם, זֹרָזוּ להקדים מעש למשמעם (יוצר ב שבוע', תמכו).

— נִתפע', *נִזְדָּרֵז, — מהר, עשה הדבר בזריזות: אמר לו הקב"ה (ליוסף) נזדרזת במלאכתך חייך לפני מלכים יתיצב (פסיק' רבתי ו).  כה תאמר לבית יעקב וכו' לנשים תחלה שהן מזדרזות במצות (מד"ר שמות כח).  ואעפ"י שנתבשר (משה) בשורות מות לא איחר הדבר אלא נזדרז וישלח אותם (שם במד' כב).  לאחר שנפלה ירושה לו במקום אשפה והיה היורש עצל והלך ומכרה בדבר מועט קל והלך הלוקח ונזדרז וחפר בה ומצא בה סימא (שם שה"ש, גן נעול ).  הזהרו זהירים קדושים הבדלו מן הקדשים לחבר, הזדרזו בתנחום אבל לדבר על לבו וחילים יגבר (אזהר' ר"י ברצלוני, אמנם).  והזדרז על כל מה שתשלוט (בחי' עולם טז).  ייעדה התורה וגם חז"ל עונש למתרשל בזה  והבטיחו שכר למזדרז להטיב לעצמו בכך (א' מודינא, לב האריה א ב).  ראה והבן מדת החריצות בנמלה המזדרזת בימי הקיץ להכין טרף למאכלה בעד הסתיו (הוא, צמח צדיק יח).