1, ש"ז, מ"ר זַרְזִירִים, —  א) שם בהמה או חיה: שלשה המה מיטיבי צעד וארבעה מיטבי לכת ליש גבור בבהמה ולא ישוב מפני כל זַרְזִיר2 מתנים או תיש ומלך אלקום עמו (משלי ל כט-לא). —  ב) *שֵׁם עוף רננים3 ארוך ועגול המקור וחד בקצהו, Star; étourneau; starling: ואת כל ערב להביא עורב עמקי ועורב הבא בראש יונים למינו להביא את הזרזיר (ספרי ראה קג). אנשי איש כפר תמרתא שביהודה היו אוכלין את הזרזירין מפני שיש להם זפק (תוספתא חול' ג-ד כג). בימי ר' חייא רבה עלה זרזיר אחד לארץ ישראל וכו' (מד"ר בראש' סה). בנוהג שבעולם אדם מגדל שני זרזירין בתוך ביתו אחד גדול ואחד קטן כביש את הגדול לפני הקטן בשביל חוס על ממונו (שם איכ', זכור). —  ואומר המשל: לא לחנם הלך הזרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו (ב"ק צב:). ויהיה הלשון מסכים עם המחשבה לא יוסיף עליו ולא יבטא בתפלתו על דרך המנהג והטבע כמו הזרזיר אלא עם כל מלה מחשבה ובונה בה (כוזרי ג ה). אמר הטווס דע אדוני המלך כי יש בקבוצינו תרנגול החזן והיונה וכו' והתחמס ההרי והזרזיר הפרדסי והשליו המדברי (ר' קלוני', אגר' בע"ח ב ז). כמו הזרזיר יאות לחצוב מקצת האותיות (מ' אלדבי, ש"א ד). הזרזיר מיניה חמש חרטומם ישר שטוח מעט וקהה בראשו ורגליהם כוננו לצעד בארץ (תוה"א לשינהק, העוף קלו). זרזיר ההודי א' הידוע אורך גופו קרוב לחצי אמה מראהו שחור נוצץ לעין התכלת ועל ראשו טלוא ירוק והוא קל ללמוד לבטא מלים יותר ממיני הפאפוגי"י (שם קלא). —  ג) השתמשו בו קצת הסופרים גם במשמ' כלב, ובפרט בצרוף זרזיר מתנים: קח לך שתים ושלש כלבים עזי נפש וזרזירים והם יחרצו לשונם וינבחו עליהם שילכו דרך המלך (אורי וישעי, התפילה יה). ובכל מיני ב"ח הזכרים הם קלים להתלמד לעשות פעולתם יותר מהנקבות אך מין הזרזיר הנקבה קלה להתלמד מן הזכר (שער חכמים ד א). הכלבים מין זרזיר מתנים הנקראים ליבריא"ש כשיצאו מבטן אמם יתאחרו זמן רב לילך יותר משאר המינים (שם). אולם ביניהם היה כלב אחד זרזיר מתנים מבעלי האפים (יל"ג משל' ג יד).