ש"ז, קָבֶר, כנ' קִבְרִי, קִבְרְךָ, קִבְרֶךָ, קִבְרוֹ, מ"ר קְבָרִים, קְבָרוֹת, סמי' קִבְרִי קִבְרוֹת, קִבְרֹת, כנ' קְבָרֵינוּ, קִבְרֵיהֶם, קִבְרֹתֶךָ,   ־רוֹתֶי־, קִבְרֹתָיו, קִבְרֹתֶהָ, ־תֶיהָ, קִבְרוֹתֶיהָ, קִבְרוֹתֵיכֶם, — מקום משכב המת, של יחיד או של רבים, חצוב במערה או כרוי באדמה: איש ממנו את קִבְרוֹ לא יכלה ממך מקבר מתך (בראש' כג ו). בְּקִבְרִי אשר כריתי לי בארץ כנען שמה תקברני (שם נ ה). וכל אשר יגע על פני השדה בחלל חרב או במת או בעצם אדם או בְקָבֶר יטמא שבעת ימים (במד' יט יו). וימת גדעון בן יואש בשיבה טובה ויקבר בְּקֶבֶר יואש אביו בעפרה אבי העזרי (שפט' ח לב).  ויקברו את אבנר בחברון וישא המלך את קולו ויבך אל קֶבֶר אבנר (ש"ב ג לב). ויצו אל ביתו ויחנק וימת ויקבר בְּקֶבֶר אביו (שם יז כג). ישב נא עבדך ואמת בעירי עם קֶבֶר אבי ואמי (שם יט לJ). ויקברו את עצמות שאול ויהונתן בנו בארץ בנימן בצלע בְּקֶבֶר קיש אביו (שם כא יד). לא תבוא נבלתך אל קֶבֶר אבתיך (מ"א יג כב). וינח את נבלתו בְּקִבְרוֹ ויספדו עליו הוי אחי (שם שם ל). במותי וקברתם אתי בַּקֶּבֶר אשר איש האלהים קבור בו (שם שם לא). וספדו לו כל ישראל וקברו אתו כי זה לבדו יבא לירבעם אל קָבֶר (שם יד יג). ויאמר מה הציון הלז אשר אני ראה ויאמרו אליו אנשי העיר הַקֶּבֶר איש האלהים אשר בא מיהודה (מ"ב כג יז). ואתה השלכת מִקִּבְרְךָ כנצר נתעב לבש הרגים מטעני חרב (ישע' יד יט). מה לך פה ומי לך פה כי חצבת לך פה קֶבֶר חצבי מרום קִּבְרוֹ חקקי בסלע משכן לו (שם כב יו). ויתן את רשעים קִבְרוֹ ואת עשיר במתיו על לא חמס עשה ולא מרמה בפיו (שם נג ט). והיה ביום ההוא אתן לגוג מקום שם קֶבֶר בישראל וכו' וקברו שם את גוג וכו' (יחזק' לט יא). מבית אלהיך אכרית פסל ומסכה אשים1 קִבְרְךָ כי קלות (נחו' א יד). במתים חפשי כמו חללים שכבי קֶבֶר אשר לא זכרתם עוד והמה מידך נגזרו (תהל'' פה ו). היספר בַּקֶּבֶר חסדך אמונתך באבדון (שם שם יב). השמחים אלי גיל ישישו כי ימצאו קָבֶר (איוב ג כב). תבוא בכלח אלי קָבֶר בעלות גדיש בעתו (שם ה כו). כאשר לא הייתי אהיה מבטן לַקֶָבֶר אובל (שם י יט). — וְאֲחֻזַת  קֶבֶר, אחזה ונחלה המשמשת  קֶבֶר: תנו לי אחזת  קֶבֶר עמכם ואקברה מתי מלפני (בראש' כג ד). ויתן לי את מערת המכפלה וכו' בכסף מלא יתננה לי בתוככם לאחזת  קָבֶר (שם שם ט). ויקם השדה והמערה אשר בו לאברהם לאחזת  קָבֶר (שם שם כ). — ובהשאלה: אשפתו כְּקֶבֶר פתוח כלם גבורים (ירמ' ה יו). אשר  לא מותתני מרחם ותהי לי אמי קִבְרִי ורחמה הרת עולם (שם כ יז). קרבם הוות  קֶבֶר פתוח גרנם לשונם יחליקון (תהל' ה י). — ומ"ר: במבחר קְבָרֵינוּ קבר את מתך (בראש' כג ו). המבלי אין קְבָרִים במצרים לקחתנו למות במדבר (שמות יד יא). ויפן יאשיהו וירא את הַקְּבָרִים אשר שם בהר וישלח ויקח את העצמות מן הַקְּבָרִים וישרף על המזבח ויטמאהו (מ"ב כג יו). הישבים בַּקְּבָרִים ובנצורים ילינו (ישע' סה ד). ויוציאו את עצמות מלכי יהודה וכו' ואת עצמות יושבי ירושלם מִקִּבְרֵיהֶם (ירמ' ח א). שם אשור וכל קהלה סביבותיו קִבְרֹתָיו כלם חללים הנפלים בחרב אשר נתנו קִבְרֹתֶיהָ בירכתי בור וכו' (יחזק' לב כב-כג). בתוך חללים נתנו משכב לה בכל המונה סביבותיו קִבְרֹתֶיהָ (שם שם כה). הנה אני פתח את קִבְרוֹתֵיכֶם והעליתי אתכם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עמי וכו' וידעתם כי אני יי' בפתחי את קִבְרוֹתֵיכֶם ובהעלותי אתכם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם (שם לז יב-יג). מדוע לא ירעו פני אשר העיר בית קִבְרוֹת אבתי חרבה ושעריה אכלו באש (נחמ' ב ג). אשר תשלחני אל יהודה אל עיר קִבְרוֹת אבותי (שם שם ח).— ועל קְבָרִים ידועים בירושלם, של המלכים וכדו': וישלך את עפרה על קֶבֶר בני העם (מ"ב כג ו). ויכהו בחרב וישלך את נבלתו אל קִבְרֵי בני העם (ירמ' כו כג). אחריו החזיק נחמיה בן עזבוק שר חצי פלך בית צור עד נגד קִבְרֵי דויד (נחמ' ג יו). ויקברהו בעיר דויד ולא בְּקִבְרוֹת המלכים (דהי"ב כא כ). ולא קברהו בְּקִבְרוֹת המלכים (שם כד כה). כי לא הביאוהו לְקִבְרֵי מלכי ישראל (שם כח כז) ויקברהו במעלה קִבְרֵי בני דויד (שם לב לג).— ושם מקום, קִבְרוֹת התאוה: ויקרא את שם המקום ההוא קִבְרוֹת התאוה כי שם קברו את העם המתאוים (במד' יא לד). — ומ"ר במשמ' מ"י, כמו קֶבֶר: לכן הנני אספך על אבתיך ונאספת אל קִבְרתֶיךָ בשלום (מ"ב כב כ).רוחי חבלה ימי נזעכו קְבָרִים2 לי (איוב יז א). והוא לִקְבָרוֹת יובל ועל גדיש ישקוד (שם כא לב). ויקברהו בְקִבְרֹתָיו אשר כרה לו בעיר דויד וישכיבהו במשכב אשר מלא בשמים וזנים (דהי"ב יו יד). — ובתו"מ: כל שהוא בתוך בית רובע עולה במדת בית רובע, אכילת הגפן והקבר והסלע עולין כמדת בית רובע (כלא' ב י). כרם רבעי מציינין אותו בקוזזות אדמה ושל ערלה בחרסית ושל קברות בסיד וממחה ושופך  (מע"ש ה א). עשו לו ארון וחפרו לו קבר יקבר בו ישראל (שבת כג ד). הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר (בית הלל, פסח' ח ח). מותר המת בונין לו נפש על קברו (ר' נתן, שקל' ב ה). כולן טהורין חוץ מן הסל והמגריפה והמריצה והמיוחדין לקברות (שם ח ב). ועושין כל צרכי הרבים (למועד) ומציינין את הקברות (מו"ק א ב). אין חופרין כוכין וקברות במועד (שם שם ו). הלכה מקבר בעלה לבית אביה או שחזרה לבית חמיה ולא נעשית אפוטרופא, אין היורשין משביעין אותה (כתוב' ט ו). מרחיקין את הנבלות ואת הקברות ואת הבורסקי מן העיר חמשים אמה (ב"ב ב ט). דרך הקבר אין לה שיעור (שם ו ז). המוכר מקום לחבירו לעשות לו קבר וכן המקבל מחבירו לעשות לו קבר עושה תוכה של מערה ארבע אמות על שש וכו' (שם שם ח). ולא היו קוברין אותו בקברות אבותיו (סנה' ו ה). בהתהלכך תנחה אותך, בעולם הזה, בשכבך תשמור עליך, כקבר, והקיצות היא תשיחך, לעולם הבא (ר' יוסי בן קיסמא, אבו' ו  ט). מלוא תרווד רקב ועוד עפר קברות טמא (אהל' ב ב). אם יש תחתיהן (תחת הגולל והדופק) עפר קברות מטמאין במשא (ר' יהושע, שם שם ד). אם היה מקום הטומאה טפח על טפח על רום טפח הנוגע בה מכל מקום טמא מפני שהוא כקבר סתום (שם ז א). חצר הקבר, העומד בתוכה טהור (שם טו ח). המפנה קברו מתוך שדהו מלקט עצם עצם והכל טהור (שם טז ה). החורש את הקבר הרי זה עושה בית הפרס (שם יז א). החורש מלטימיא מצבירת העצמות, משדה שאבד הקבר בתוכה או שנמצא בה קבר (שם שם ג). מזרח קסרין ומערב קסרין קברות, ומזרח עכו היה ספק (שם יח ט). חצרות היו בירושלים בנויות על גבי סלע ותחתיהם חלול מפני קבר התהום3 (פרה ג ב). הר הבית והעזרות תחתיהם חלול מפני קבר התהום (שם שם ג). חמור בין הקברות כליו טהורין (טהר' ג ז). נאמנים (הכותים) על ציון קברות ואין נאמנין לא על הסככות ולא על הפרעות ולא על בית הפרס (נדה ז ה). . אין מפנין את המת ואת העצומ' מקבר מכובד למכובד ולא מבזוי לבזוי וכו' ירוש' מו"ק ב ד. אי זה הוא קבר התהום, המת שנקבר בקש ובתבן ובעפר ובצרורות, אבל אם נקבר במים ובאפילה ובנקיקי הסלעים אינו עושה קבר התהום, כללו של דבר, כל שאת יכול לפנותו עושה קבר התהום, וכל שאי אתה יכול לפנותו אינו עושה קבר התהום (שם נזיר ט ב). החוצב קבר לאביו והלך וקברו במקום אחר הרי זה לא יקבר בו עולמית, הב"ע בקבר בנין (סנה' מז:). קבר חדש מותר בהנאה, הטיל בו נפל אסור בהנאה (שם שם). נמצא אתה אומר ג' קברות הן, קבר הנמצא, קבר הידוע, קבר המזיק את הרבים וכו' (שם שם). — *בֵּית הַקְּבָרוֹת, מגרש שקוֹבְרִים בו את המתים,Friedhf;cimetière; cemetery: אפילו בבית הקברות (מערבין לכהן), מפני שיכול לילך לחוץ ולאכול (ר' יהודה, עירוב' ג א). מי שנזר והוא בבית הקברות, אפילו היה שם שלשים יום אין עולין לו מן המנין (נזיר ג ה). ואם היתה (הבהמה) בבית הקברות לא יטמא לה (ב"מ ב י). שני בתי קברות4 היו מתוקנין לבית דין אחת לנהרגין ולנחנקין ואחת לנסקלין ולנשרפין (סנה' ו ה). תינוק שנמצא בצד בית הקברות והשושנים בידו וכו' טהור (טהר' ג ז). שאתם (הצדוקים) מטהרין את אמת המים הבאה מבית הקברות (ידים ד ז). יצא הכהן חוץ למדינה, הלך העבד לבקש את רבו בבית הקברות וכו' אמרו לו" שוטה, מי ראה כהן בבית הקברות (ר' לוי, מד"ר שמות ה). סימן זה יהיה בידך, אם ראית בית הקברות לפניך הרי המדינה קרובה לך (מדר' תהל' כ). — *וקְבָרוֹת באותה משמ'5: שני  קברות היו מתוקנות לבית דין אחד לנסקלין ולנשרפין ואחד לנהרגין ולנחנקין (תוספת' סנה' ט ט). — שְכוּנַת קְברות: מצא שלשה (מתים) אם יש בין זה לזה מארבע אמות ועד שמונה הרי זו שכונת קברות בודק הימנו ולהלן עשרים אמה (נזיר ט ג). מעשה בר' ישבב שבדק ומצא שנים בתחלה ואחד היה ידוע עשה להן תפיסה עשה להן שכונות  קברות (תוספת' אהיל' טז ג). מצא ג', האחד ידוע ושנים תחילה או שנים תחילה ושנים ידועים אין להם תפוסה ואין להם שכונת קברות (בבלי נזיר סה.).— ובסהמ"א: ושאלו לחכם האיך הסתרת הסוד, אמר שמתי לבי קברו (כ"י א"ת, מבחר  הפנינים לרשב"ג, סער הסתרת הסוד , 88). אם יש חילוק בין מתי גויים למתי ישראל ובין קברי גויים לקברי ישראל או לא (תשו' הרמב"ם קנא, מק"נ, 144). אבוקרט אמר, הזהרו מאכילת בשרים, ולא תשימו בטניכם לבהמות קברים (ר"י זבארה, ס' שעשועים ח, דודזון, 95) — ואמר המשורר: ועם צוח המבלי אין קברים, השיבם אל למצרים אין קברים (צהלל גאון, לצור יעקב, דודזון HUCA III, עמ' 247) . — °ומליצה, הלך אל שפת הַקֶּבֶר, במשמ' היה קרוב למיתה: ומה אני זקן הולך על שפת קברי בכל יום ויום, ועכשיו אני אעשה כך כך (מדרש עשרת הדברות, דבור שמיני, בהמ"ד ילינק א, 87). — °חִבּוּט הַקֶּבֶר, המכות שמכים מלאכי חבלה את גוף האדם אחרי מותו בקבר, לפי אמונת ההמון: שאלו את ר' אליעזר כיצד דין חבוט הקבר, א"ל בזמן שנפטר אדם מן העולם בא מלאך המות ויושב לו על קברו ומכה אותו בידו ואומר לו קום הגידה שמך וכו' (מסכת חבוט הקבר ב, שם שם, 150). קראתי מצרה לי מבטן שאול שועתי, מצרה זה חבוט הקבר, מבטן שאול זה דינה של גיהנם (שם ג, שם שם, 151). הרחמן יצילנו מדינה של גיהנום, הרחמן יצילנו מחבוט הקבר (סדר רב עמרם השלם א, קפד., ברכת המזון). — ועי' חִבּוּט. — °ובאותה משמ' דִּין הַקֶּבֶר: דין הקבר אפילו צדיקים נדונין בו (בשם ר' אליעזר,  מסכת חבוט הקבר ג, ביהמ"ד ילינק א, 151). הדר בא"י ומת בע"ש קודם ששקעת החמה ונקבר בשעת תקיעת שופר בע"ש אינו רואה דין הקבר, ומה יעשה שינצל מדין הקבר, יהי' אוהב צדקות וכו' אפי' מת בחו"ל וכו' אינו רואה דין הקבר ואף לא   דינה של גיהנם (שם שם). — °קֶבֶר יִשְׂרָאֵל: (קוברים מתי נכרים) עם מתי ישראל, לא בקבר ישראל אלא מתעסקין בהם אם מצאום הרוגים עם ישראל (רש"י גיט' סא.). ובא אל קבר ישראל (וכשטין, Inschriften, 518) — *ובהשאלה, קֶבֶר  במשמ' רֶחֶם האשה: האשה שהיא מקשה לילד והוציאוה מבית לבית , הראשון טמא בספק והשני בודאי, אמר רבי יהודה, אימתי, בזמן שהיא ניטלת בנפים אבל אם היתה מהלכת הראשון טהור שמשנפתח הקבר אין פנאי להלך אין לנפלים פתיחת הקבר עד שיעגילו ראש כפיקה (אהל' ז ד). חיה כל זמן שהקבר פתוח וכו' מחללין עליה את השבת (שמואל, שבת קכח:). מאימתי פתיחת הקבר אמר אביי משעה שתשב על המשבר (שם קכט.). קבר שלה (של כזבי בת צור) אמה (רב יוסף, סנה' פב:). שנטלה (רות) אמה שלו (של בועז) ונתנה על פי הקבר והשביע יצרו (מדה"ג תימנ'). — ובסהמ"א:  (המפלת) כמין קליפה ושער' ועפר ויבחושי' פשיטא להו דמדינא ליכא מאן דאמר שיש להן פתיחת קברות, וטעמא דמילתא כדאמרן דדברים קטנים כאלו אין לה פתיחת קברות וכו' (רשב"א, תורת הבית ז א).