פ"י, עת' יַחְבֹּט, — א) חָבַט את החטים וכדומה בגרן, הכה במקל, בשבט, כדי להוציא הבר מתוך השבלת, או הקלפה, ausklopfen; battre; to thresh: וגדעון בנו חֹבֵט חטים בגת להניס מפני מדין (שופט' ו יא). ותלקט בשדה עד הערב וַתַּחְבֹּט את אשר לקטה ויהי כאיפה שערים (רות ב יז). החובט משובח והדש כיצד יעשה תולה כפיפות בצוארי בהמה וכו' (תרומ' ט ג). בקנים ובקליחות חובטים אותו (את העומר) כדי שלא יתמעך (מנח' י ד). כל זמן שהבריות רגילין לחבוט (ירוש' תרומ' יא מז ד). — וחָבַט זיתים, במקל להשירם מהאילן: כי תַחְבֹּט זיתך לא תפאר אחריך לגר ליתום ולאלמנה יהיה (דבר' כד כ). ומשחובטין אותו (את הזית) מעלין אותן לגת (מד"ר שמות לו). - ובמליצה: והיה ביום ההוא יַחְבֹּט יי' משבלת הנהר עד נחל מצרים ואתם תלֻקטו לאחד אחד בני ישראל (ישע' כז יב). 

— ב) *במשמ' הִכָּה: ובעכו"ם חובטין אותו ואומרים לו עשה מה שישראל אומרים לך (גיט' ט ח). נשרפה (הפרה) חובטין אותה במקלות וכוברין אותה בכברות (פרה ג יא). החובט על השלח חוץ למים (מכשי' ה ו). (אם) ניכר שהוא ישן חובטו במקלו (תמיד א ב). ועבדיהן חובטין את העם במקלות (פסח' נז.). (המפקחים) חובטין אותן כל י"ב חדש ואומרין להן מכרו בזול (יומ' ט.). נשתייר שם (בבית האסורים) אחד מהן ולא ברח כיון שבא השלטון התחיל לחבטו במקל (מד"ר קהל', את הכל). למלך שהיה לו שני בנים כעס על הראשון ונטל את המקל וחבטו ופרפר ומת (שם איכה, פתיח'). למלך שכעס על בנו ומסרו ביד עבדו מה עשה התחיל חובט עליו במקל אמר לו אל תשמע לאביך (שם שה"ש, כרמי שלי). --ולמשל הפעמון: הרמון עשוי להיות הפעמון חובט ומקיש עליו להוציא קול (חזקוני, תצוה כח לד). - ג) *השליך בכח גדול ארצה, schleudern; jeter; to throw: בא וחבטן לפני המקום (סנה' פב:). בא אביו של תינוק מצאו שאוחז אחד (מהביצים) בפיו ושתים בידו חבטו בקרקע ומת (חול' צד.). כמין קול נשמע בעזרה שבא מלאך וחבטו על פניו (יבמ' יט:). מיד בא גבריאל וחבטן בקרקע וכו' כשבא גבריאל וחבטן בקרקע הניח לה אחת מהן שלא דרך בת מלך לעמוד יחידה (מד"ר שמות א). באין אומות העולם וחובטין אותם ממקום למקום (שם לו). כשראה פינחס שעמד לכלותן חבטן בקרקע ועמד והתפלל וסילקן (תנחומא בלק ל). — חבט את הענפים וכדומה, כדי להשיר מהם העלים: חריות של דקל היו מביאין וחובטין אותן בקרקע בצידי המזבח (סוכה ד ו). אמר רב פפא בשחבטן (את ענפי הסכך) (גמ' שם ט:). — התקרה חובטת בקיר וכדומה, יורדת ונוגעת בה: היה מודד ובא וכלתה מדתו על שפת תקרה מותר לטלטל בכל הבית וכו' הואיל ותקרת הבית חובטת (ערוב' מב:). -ופָעוּל, חָבוּט, סיד חָבוּט, טרוף וממוחה כמו מים: נראין דברי ר' יהודה שביצה ודברי ר' נחמיה בזמן שחבוט (תוספתא שבת ח כ). נראין דברי ר' יהודה בחבוט ודברי ר' נחמיה בביצת הסיד (גמ' שם פ:). — ובמשמ' נוגע: או לבוד וכו' או חבוט (ערוב' ט.). 

 --נִפע', *נֶחְבַּט, --נפל בכח חזק והכה בגופו בהדבר שנפל עליו: שנתקל באבן ונחבט בקרקע (ירוש' ב"ק ג ג ג). עוף שנחבט על פני המים כיון ששט מלא קומתו דיו (חול' נא:). ואם נתפש בכנפו אחד ונפל ממקום גבוה כיון שכנפו אחד לא נתפש פורח באויר ונשען עליו ואינו נחבט (ערוך, ערך דבק). — ובמשמ' הפיל עצמו בחזקה: לא הניח משה זוית בקרקע ההר שלא נחבט עליה ומבקש תפלה ורחמים על ישראל (מד"ר קהל', וטוב משניהם). — ונחבט הזית, שחבטו אותו: הזית הזה עד שהוא באילנו מגרגרין אותו ואח"כ מורידין אותו מן הזית ונחבט (מד"ר שמות לו). — °והתבואה: שמעבירין עליו הבהמות (את המורג) והפגימות נכנסו בדייש והתבואה נחבטת (רש"י ע"ז כד:).

-פִע', *חִבֵּט, --זרקו בכח: חיבטה (את האישה) על גבי שיראין (כתוב' לט.). — וחבט א"ע, הפיל א"ע בחזקה: שהיה משה מחבט עצמו לפניהן ואומר להם אתם עוברים אני איני עובר (מד"ר דבר' ג). כשהיו רואין אותו (מלה"ש את הקב"ה) שהוא כועס על בניו מה הן עושין מחבטין כתריהן ומתירין את מתניהן ומכין על ראשם ונופלין על פניהם ואומרין התר התר יוצר בראשית (מס' היכלות יב). 

 — נִתפ', *נִתְחַבֵּט, — הפיל עצמו ארצה, ובהשאלה התאמץ בתנועת כל גופו, השתדל והתאמץ בדבר: שהיה (יוסף) מתחבט לפני רגליו של כל אחד ואחד (מאחיו) כדי שיתמלאו עליו רחמים ולא נתמלאו (מד"ר בראש' צא). לא הניח משה זוית ברקיע שלא נתחבט בה (שם דבר' ג). גדי שנתפשט במים ומתחבט לצאת משם ואינו יכול (ר"ח פסח' ג:). וכששרפו אותו (את ר"ח בן תרדיון) כרכוהו בס"ת ושרפוהו והיתה בתו צועקת ובוכה ומתחבטת לפניו אמר לה בתי אם עלי את בוכה אם עלי את מתחבטת מוטב שתאכלני אש שנופחה ולא אש שלא נופחה (שמחות ח). — ובמשמ' התחנן הרבה והשתדל בדבר: משה כמה נתחבט ונתחנן לפי המקום עד שראה את הדמות (מד"ר שמות כג). כמה נתחבט יהושע שינתן לו עורף ולא נתן לו (שם בראש' צח). וכי קלה היא בעיניך דבר שנתחבט עליו זקן (שם ע). מה ראו אבות העולם להתחבט על הקבורה בארץ ישראל (מדה"ג, ויחי). — ובמשמ' נתלבט ואמץ את כחו בענין קשה: וכמה מהגדולים נתחבטו בזה שיש מי שאמר וכו' ויש מי שאמר וכו' (תשו' הרמב"ם פז). ולענין אם כתובה מן התורה אם לא נתחבטו החכמים יש מי שאמר שהוא מן התורה וכו' (ר"א מלוניל, א"ח, כתוב' א). וכבר נתחבטו בזה הדרוש כל גאוני עולם (מנח' קנא' לר"י מפיסא 45). וכמה פעמין נתחבטתי על זה אדות הנשים וכו' (עקידה, וירא כ). וכל אחד מהגאונים נתחבט עליו (הקד' ר"י ברוך לע"מ על התלמוד). כי זה נתלה בדרוש עמוק נתחבטו בו הקדמונים (ראש' דעת לר"מ אלבילא א ב). וכל מה שנתחבטו הקדמונים והאחרונים בענין כולל ההיולי והצורה זכר הוא (ר"א בן שמוע) ע"ה במלות קצרות מעטי הכמות ורבי האיכות (שם ב ה). אבל כבר בזה נתחבטו רז"ל בבראשית רבה וכו' (נהר פישון, ר"י אב הב, בא).