ב. חֹבֵל
ש"ז, מ"ר חֹבְלִים,— שֵׁם מליצי נבואי לאחד מן המקלות בנבואת זכריה: ואקח לי שני מקלות לאחד קראתי נעם ולאחד קראתי חֹבְלִים1 וארעה את הצאן זכר' יא ז. ואגדע את מקלי השני את הַחֹבְלִים להפר את האחוה בין יהודה ובין ישראל שם יד. — ואמר המליץ: גם כי הרגזתני ותשם בפי חטר גאוה, ובידי מקל חובלים להפר את שכני ברית אהבה ר' קלוני', אבן בחן יט.
1 הקדמונים פרשו שם מליצי זה במשמ' השחתה, ורוב החדשים פרשו במשמ' חֶבֶל, ר"ל חבור ואחדות.