*, ש"נ, — שה"פ מן חִבֵּל, השחית וקלקל, מלאכי חַבָּלָה, העומדים מוכנים לְחַבֵּל את האדם בבואו לקבר: א"ר שמואל בר נחמן מלאכי חבלה אין להן קפיצין ירוש' שבוע' ו לז.. איסתלגנית של מלאכי חבלה מצפין לו לאדם ואומרים אימתי יבא אדם לידי אחד מדברים הללו וילכד ברכ' נא.. א"ל הקב"ה לגבריאל לך ורשום על מצחן של צדיקים תיו של דיו שלא ישלטו בהם מלאכי חבלה ועל מצחם של רשעים תיו של דם כדי שישלטו בהן מלאכי חבלה שבת נה.. הראני חברין דומין למלאכי חבלה קדוש' עב. לפי שמעשה כשפים ע"י מלאכי חבלה נעשים מד"ר שמות ט. כיון שאמר לו הקב"ה למשה ברקיע קום רד מהר מזה שמעו חמשה מלאכי חבלה וביקשו להזיקו שם דבר' ג. ואין לי מנוחה כי שלשה מלאכי חבלה הם הולכים עמי אל כל המקומות אשר אני הולך ומענישין אותי עמה"מ, תיקו' התשו' ג. — ובכלל השחתה: את כל מגפותי כמה מיני חבלות אש וברד ואבני אלגביש גפרית שלג קיטור חזקוני, שמות ט יד. — ובמשמ' אִבּוּד: ולא יפסיד את הכלים וישליכם לחבלה מוטב לתתם לעניים ואל ישליכם לרמה ותולעה רמב"ם אבל יד כד.