1, ש"ז, מ"ר חִבְּלִים, -- בד עץ ארוך דק מחבר מֻשכב לראש התרן והוא נושא את המפרש שיחברו אליו בחבלים, Rahe; verge; yard: אל תרא יין כי יתאדם כי יתן בכיס עינו יתהלך במישרים אחריתו כנחש ישך וכצפעני יפרש עיניך יראו זרות ולבך ידבר תהפכות והיית כשכב בלב ים וכשכב בראש חַבֵּל2 (משלי כג לא=לד). — ואמר המשורר: שאלו חושקים אם יש אדון מאין פשע עבד חבל, לא רחם על חושק נומו נומת שוכב על ראש חִבֵּל (רמב"ע, תרשיש ד). ועי' תרן.
1 משקל כִּסֵּא, וסוברים שהוא נגזר מן חֶבֶל, ועי' הערה לקמן.
2 פרשו רוב הקדמונים במשמ' תרן. וריב"ג פרש: והוא דבר עשוי מחבלים צף על פני המים בים כשמעגנין את הספינות ובו ידעו מקום העגון וקורין לו הספנין בלשון הערב סמיה (כלומר סימן) ועל מקום העגון נאמר וכשוכב בראש חבל. ע"כ. והחדשים קצתם פרשו כהקדמונ' במשמ' תרן וקצתם במשמ' חבלי הספינה בכלל. ובאין יסוד מספיק להכריע יש לקבל דעת רוב הקדמונ' שהיא גם יותר נאותה לפי הענין אלא שהסברה נותנת שהכונה לא להתרן הזקוף שאי אפשר לשכב בראשו אל להתרן המשכב, הרבוץ לערבו של התרן הזקף ושהוא נושא את המפרש, וזכינו בזה גם לשם מיוחד לחלק הזה של התרן הכללי. ועי' תֹרן.