1, מֹעֵד, ש"ז, בכנ' מוֹעֲדוֹ, מוֹעֲדָּהּ, מוֹעֲדֵנוּ, מוֹעֲדָם, מ"ר מוֹעֲדִים, מוֹעֲדוֹת, מוֹעֲדֵי, מוֹעֲדָי, מוֹעֲדֶיךָ, מוֹעֲדֶיהָ, מוֹעֲדֵיכֶם, — א) זמן קבוע שנועד לדבר מן הדברים, bestimmte Zeit; temps fixé; set times : וישם יי' מוֹעֵד לאמר מחר יעשה יי' הדבר הזה בארץ (שמות ט ה).  ואת בריתי אקים את יצחק אשר תלד לך שרה לַמּוֹעֵד הזה בשנה האחרת ( בראש' יז כא).  היפלא מיי' דבר לַמּוֹעֵד אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן ( שם יח יד).  ותלד שרה לאברהם בן לזקניו לַמּוֹעֵד אשר דבר אתו אלהים (שם כא ב).  ויאמר לַמּוֹעֵד הזה כעת חיה אתי חבקת בן (מ"ב ד יו).  ושמרת את החקה הזאת לְמוֹעֲדָהּ מימים ימימה (שמות יג י).  ויעשו בני ישראל את הפסח בְּמוֹעֲדוֹ בארבעה עשר יום בחדש הזה (במד' ט ב-ג).  לבלתי הקריב את קרבן יי' בְּמֹעֲדוֹ בתוך בני ישראל (שם ז).  שם תזבח את הפסח בערב כבוא השמש מוֹעֵד צאתך ממצרים (דבר' יו ו).  וייחל שבעת ימים לַמּוֹעֵד אשר (אמר) שמואל וכו' ויאמר שאול כי ראיתי כי נפץ העם מעלי ואתה לא באת לְמוֹעֵד הימים (ש"א יג ח-יא).  לכן אשוב ולקחתי דגני בעתו ותירושי בְּמוֹעֲדוֹ (הוש' ב יא).  אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מוֹעֵד (תהל' קב יד).  כי עוד חזון לַמּוֹעֵד ויפח לקץ (חבק' ב ג).  הנני מודיעך את אשר יהיה באחרית הזעם כי לְמוֹעֵד קץ (דני' ח יט).  כי עוד קץ לַמּוֹעֵד (שם יא כז).  לַמּוֹעֵד ישוב ובא בנגב (שם כט).  — ובמשמ' מדת זמן קבוע: וישבע בחי העולם כי לְמוֹעֵד מוֹעֲדִים וחצי וככלות נפץ יד עם קדש תכלינה כל אלה (שם יב ז). — ובתלמ': עשה מועדים לתורה (ערוב' נד:). — אֵחֵר מן הַמּוֹעֵד, בא אחרי הזמן הקבוע: ויאמר המלך אל עמשא הזעק לי את איש יהודה שלשת ימים וכו' וילך עמשא להזעיק את יהודה וייחר מן הַמּוֹעֵד אשר יעדו (ש"ב כ ד-ה). — העביר הַמּוֹעֵד: פרעה מלך מצרים שאון העביר הַמּוֹעֵד (ירמ' מו יז). — לקח מוֹעֵד, קבע לו מועד: כי אקח מוֹעֵד2 אני מישרים אשפט (תהל' עה ג). — ב) זמן חוזר חלילה בתקופות קבועות: והיו (המאורות ברקיע) לאתת וּלְמוֹעֲדִים ולימים ושנים (בראש' א יד).  שבעת ימים תאכל מצות כאשר צויתך לְמוֹעֵד חדש האביב (שמות כג יה).  מקץ שבע שנים בְּמֹעֵד שנת השמטה בחג הסכות (דבר' לא י).  עשה ירח לְמוֹעֲדִים (תהל' קד יט). — ג) חג יוחג בזמן קבוע בכל שנה Fest; fête; festival : מוֹעֲדֵי יי' אשר תקראו אתם מקראי קדש אלה הם מוֹעֲדָי ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון וכו' אלה מוֹעֲדֵי יי' מקראי קדש אשר תקראו אתם במועדם בחדש הראשון בארבעה עשר לחדש בין הערבים פסח ליי' וכו' (ויקר' כג ב-ה).  וביום שמחתכם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם ובראשי חדשכם ותקעתם בחצצרת (במד' י י).  חדשיכם וּמוֹעֲדֵיכֶם שנאה נפשי היו עלי לטרח (ישע' א-יד).  והשבתי כל משושה חגה חדשה ושבתה וכל מוֹעֲדָהּ (הוש' ב יג).  מה תעשו ליום מוֹעֵד וליום חג יי' (שם ט ה).  עד אושיבך באהלים כימי מוֹעֵד3  (שם יב י).  שכח יי' בציון מוֹעֵד ושבת (איכ' כ ו).  קול נתנו בבית יי' כיום מוֹעֵד (שם ז).  ובבוא עם הארץ לפני יי' בַּמּוֹעֲדִים הבא דרך שער צפון להשתחות יצא דרך שער נגב (יחזק' מו ט).  כצאן קדשים כצאן ירושלם בְּמוֹעֲדֶיהָ (שם לו לח).  כה אמר יי' צבאות צום הרביעי וכו' וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה וּלְמֹעֲדִים טובים (זכר' ח יט).  ולחדשים וְלַמּוֹעֲדוֹת שלוש פעמים בשנה (דהי"ב ח יג). — בָּאֵי מוֹעֵד, העם הבאים במועדים להמקדש: דרכי ציון אבלות מבלי באי מוֹעֵד (איכ' א ד).  נוגי מִמׁוֹעֵד4 אספתי ממך (צפנ' ג יח).  ובתו"מ מצוי מאד במשמ' זו: לא בדק (את החמץ) בארבעה עשר יבדוק בתוך המועד (אם) לא בדק בתוך המועד יבדוק לאחרי המועד (פסח' א ג).  אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים וכו' יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתינו לשלום (שם י ו).  אין חופרין כוכין וקברות במועד אבל מחנכים את הכוכין במועד ועושין נברכת במועד (מו"ק א ו).  אין נושאין נשים במועד לא בתולות ולא אלמנות וכו' ועושה אשה תכשיטיה במועד (שם ז).  בין בזמנן בין שלא בזמנן אין לי מועדות אלא אלו (ר"ה ב ט).  המחלל את הקדשים והמבזה את המועדות והמלבין פני חבירו ברבים וכו' אין לו חלק לעוה"ב (אבות ג יא).  זה הלך ליבנה שלשה מועדות ובמועד שלישי הכשירו לו הוראת שעה (פרה ז ו).  אע"פ שכתבו לכם סדרי מועדות אל תשנו מנהג אבותיכם (ירוש' ערוב' ג כא ג).  מפני מה מועדים שבבבל שמחים מפני שלא היו באותה קללה (שבת קמה:).  כל המבזה את המועדות כאילו עובד כו"ם (פסח' קיח).  אין מועד בפני תלמיד חכם וכל שכן חנוכה ופורים (מו,ק כז:).  הוקשו כל המועדים כולן זה לזה  (שבוע' י.).  גוי אחד שאל לר' יהושע בן קרחה אמר לו אתם יש לכם מועדות ואנו יש לנו מועדות בשעה שאתם שמחים אין אנו שמחים (מד,ר בראש' יג).  לכך ברא הלבנה בשביל מועדות שיהיו ישראל מרבין וממעטין כלבנה ואינו רע לה בעבור תקנת המועדות (שם שמות יה).   אמר להם המועדים נאים לכם (שם במד' כא).  שאל גוי אחד את ר' עקיבא א"ל למה אתם עושים מועדות לא כך אמר לכם הקב"ה חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי (שם). — °מוֹעֲדִים לשמחה, מטבע של ברכה שמברך אדם את חברו ביום חג: וכשיבא לביתו יהא זריז ונזכר לומר בתוך ביתו קול ברמ"ה מועדים לשמחה כמו ביו"ט (חמה"י ב, חול המועד ה). — *חֹל הַמּוֹעֵד, חֻלּוֹ של מוֹעֵד, עי' ערך חֹל. — ד) מקום ששם נועדים בני אדם יחד לדבר מן הדברים, ובפרט אֹהֶל מוֹעֵד, ששם נועד אלהים למשה במדבר ושם היו נועדים בני ישראל יחד: באהל מוֹעֵד אשר אועד לך שמה (שמות ל לו).  ובבא משה אל אהל מוֹעֵד לדבר אתו וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפרת (במד' ז פט).  הנשים הצבאות פתח אהל מוֹעֵד (ש"א ב כב). — והשם מוֹעֵד בלבדו במשמ' מקום מערכת מלחמה: ויצאו אנשי העיר לקראת ישראל למלחמה הוא וכל עמו לַֹמּוֹעֵד5 לפני הערבה (יהוש' ח יד).  — והשם מוֹעֵד במשמ' בית מוֹעֵד, בית כנסת וכדומ': שרפו כל מוֹעֲדֵי אל בארץ (תהל' עד ח).  שאגו צורריך בקרב מוֹעֲדֶךָ (שם ד).  הר מוֹעֵד: ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה ממעל לכוכבי אל ארים כסאי ואשב בהר מוֹעֵד בירכתי צפון (ישע' יד יג). — קִרְיַת מוֹעֵד, העיר ששם יועד כל העם בימי חגים וכדומ': חזה ציון קרית מוֹעֲדֵנוּ עיניך תראינה ירושלם נוה שאנן (ישע' לג כ). — בֵּית מוֹעֵד6 לכל חי, כנוי להקבר: כי ידעתי מות תשיבני ובית מוֹעֵד לכל חי (איוב ל כג). — ה) דבר נועד לעשות לסימן וכדומ': וְהַמּוֹעֵד היה לאיש ישראל עם הארב הרב להעלותם  משאת העשן מן העיר ( שם ט' כ לח). — ופגישה קבועה בין אדם לחברו, Rendez-vous : ויהי בבקר ויצא יהונתן השדה לְמוֹעֵד דוד ונער קטן עמו (ש"א כ לה).  וירם הטבח את השוק והעליה וישם לפני שאול ויאמר הנה הנשאר שים לפניך אכל כי לַמּוֹעֵד שמור לך (שם ט כד). — ובמשמ' אֲסֵפָה, וּקְרִיאֵי מועד, הקרואים להועד יחד: נשיאי עדה קראי מוֹעֵד אנשי שם (במד' יו ב). — ו) זמן אחר הצהרים: ויתן יי' דבר בישראל מהבקר ועד עת מוֹעֵד7 (ש"ב כד יה). — ז) קרבן של מועד וחג: וידבר יחזקיהו על לב כל הלוים המשכילים שכל טוב ליי' ויאכלו את הַמּוֹעֵד שבעת הימים מזבחים זבחי שלמים (דהי,ב ל כב).