חוֹם, — א) מקור מן חמם, עי"ש. — ב) ש"ז, בכנ' חֻמּוֹ, סגולת דבר חַם, Wärme; chaleur; heat: עד כל ימי הארץ זרע וקציר וקר וָחֹם וקיץ וחרף ויום ולילה לא ישבתו (בראש' ח כב). כְּחֹם צח עלי אור כעב טל בְּחֹם קציר (ישע' יח ד). והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו ולא ירא כי יבא חֹם והיה עלהו רענן (ירמ' יז ח). ציה גם חֹם יגזלו מימי שלג (איוב כד יט). בעת יזרבו נצמתו בְּחֻמֹּו נדעכו ממקומם (שם ו יז). —  *חֻמְאוֹ, במקּום חֻמּוֹ: מטרונה שאלה את ר' יוסי אמרה לו אפשר יוסף בן שבע עשרה שנה היה עומד בכל חומאו1 היה עושה הדבר הזה (מד"ר בראש' כז). —  ואוצרות הַחֹם בשמים לפי אמונת ההמון: מערב משם אוצרות שלג ואוצרות ברד וקור וחום (מד"ר במד' ג). —  *וחֹם הטבעי שבגוף בע"ח: האדם כאשר יזקין יתילד בו חום נכרי והחום הנכרי מדרכו שילבן השער (כל מלאכ' הגיון, מופת). —  *וזמן מזמני השנה, מן חצי אב עד חצי תשרי: חצי סיון תמוז וחצי אב קיץ חצי אב אלול וחצי תשרי חום (ב"מ קו:). וכשהיא (החמה) הולכת ממזל סרטן אריה ובתולה הולכת מגלגל רקיעה יותר מתשעים חלקים וכו' והיא הולכת בהם צ"ב יום וכו' והזמן הזה הוא הנקרא חום וכשהיא מהלכת מראש מאזנים עד סוף קשת וכו' והזמן הזה הוא הנקרא חורף (ספ' העבור לר"א בר"ח הנשיא ג ב).

°אֵזוֹר החֹם וכו'. — אֵשׁ, עי"ש. — חרה. — חרון. — להב, התלהב. — נסק, הסיק, כדי לחמם הבית. —  *פושרים, קצת חם. — צמר, *צמרמרת. — קדחת. — קֹר וכו'. — רתח. — שֶׁמֶשׁ, חמה.