*, ש"ז, — שה"פ מן חִמֵּד: כתוב בתורה לא תחמוד חימוד יש לכם (פסיק' רבתי כ). כל חמוד שחומדים בני אדם בתאות נשים וחמוד בתים ועבדים ושפחות (פי' י' הדברות לנסי בן נח י). כי החמוד שרש כל עון וכו' שהחמוד של כרם נבות גרם שלש מהן עדות שקר ורציחה וגזלה ובא על זה הענש הראוי וכו' שהתאוה מביאה לידי חמוד (מלמ' התלמיד', יתרו). עזיבת התאוה וחימוד מה שביד האנשים וההסתפקות במה שחנן השם לעבד (אמונה רמה ג א). — ואמר הפיטן: מורא וכבוד אב ואם, הרחקת חִמּוּד בתים ותאות נשים (מוס' א שבוע', תוצאת). הרחק כאור חִמּוּדִים, קשוט לשון למודים (יוצר א פסח, צאינה). — ובפרט, התעוררות הפנימית, התאוה המינית בנקבה אל הזכר ולהפך: דם חימוד הוא וכו' בעלי היה בדרך וחמדתיו (נדה כ:). שמא מחמת תאות חימוד ראתה דם (רש"י שם סו.).