1, ש"נ, סמי' חֲמַת, מ"ר חַמוֹת, —  א) כעס עז וחרון וקצף2  Zorn, Wut; colere;anger. wrath:  חֵמָה אין לי מי יתנני שמיר ושית במלחמה אפשעה אציתנה יחד ישע' כז ד.  כי קצף ליי' על כל הגוים וְחֵמָה על כל צבאם החרימם נתנם לטבח  שם לד ב.  ויטשם יי' מעל אדמתם באף וּבְחֵמָה ובקצף גדול  דבר' כט כז.  ונלחמתי אני אתכם ביד נטויה ובזרוע חזקה ובאף וּבְחֵמָה ובקצף גדול  ירמ' כא ה.  ועשיתי באף וּבְחֵמָה נקם את הגוים אשר לא שמעו  מיכ' ה יד.  כי יגרתי מפני האף וְהַחֵמָה אשר קצף יי' עליכם להשמיד אתכם  דבר' ט יט.  כי גדול האף וְהַחֵמָה אשר דבר יי' אל העם הזה  ירמ לו ז.  הרף מאף ועזב חֵמָה תהל' לז ח,  אכזריות חֵמָה ושטף אף ומי יעמד לפני קנאה  משלי כז ד.  מתן בסתר יכפה אף ושחד בחק חֵמָה עזה שם כא יד.  כשחלה ר"א נכנסו תלמידיו לבקרו אמר להן חמה עזה יש בעולם התחילו הן בוכין ור"ע משחק וכו' סנה' קא..  —  וסמי' חֲמַת:  ותפחד תמיד כל היום מפני חֲמַת המציק  ישע' נא יג.  חֲמַת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה  משלי יו יד.  —  ובכנ': הנני מקבצם מכל הארצות אשר הדחתים שם באפי וּבַחֲמָתִי ובקצף גדול  ירמ' לב לז.  אדרכם באפי וארמסם בַּחֲמָתִי  ישע' סג ג.  ותושע לי זרעי וְחֲמָתִי היא סמכתני  שם ה.  אל באפך תוכיחני אל  בַּחֲמָתְךָ תיסרני  תהל' ו ב.  כי כלינו באפך וּבַחֲמָתְךָ נבהלנו  שם צ ז.  אשר הפך יי' באפו וּבְחֲמָתוֹ דבר' כט כב.  והמלך קם בַּחֲמָתוֹ ממשתה היין אל גנת ביתן  אסת' ז ז.  הקורע בחמתו  ועל מתו  שבת יג ג.  שנחלקו בו ר"א ור' יוסי עד שקרעו ס"ת בחמתן יבמ' צו:. והפיג חמתו: אמר לו הקב"ה גלוי וצפוי לפני שעתידים לחטא ואני מפיג חמתי  בו ומחריבו וישראל ניצולין  פסי' רבתי ב.  —  ותשתמש הלשון בשֵם זה בפעלים הללו:  בָּעַר, יָצָא, מִלָּא, נִצָּה, נִתָּךָ, עָלָה,  להתהוות הכעס והחרון, ולפעולתו על הזולת:  והיה אם תעלה חֲמַת המלך ואמר לך מדוע נגשתם אל העיר להלחם  ש"ב יא כ.  וירא המן כי אין מרדכי כרע ומשתחוה לו וימלא המן חֵמָה  אסת' ג ה.  וכראות המן את מרדכי בשער המלך ולא קם ולא זע ממנו וימלא המן על מרדכי חֵמָה שם ה ט.  נתמלא עליה חמה להרגה  מד"ר שמות א.  בא המלך ומצא כרמו מחובל ונתמלא חימה  וירד על הלסטים  שם ל.  פן תצא כאש חֲמָתִי ובערה ואין מכבה  ירמ' ד ד.  הנה סערת יי' חֵמָה יצאה וסער מתחולל  שם כג יט.  ויקצף המלך מאד וַחֲמָתוֹ בערה בו אסת' א יב.  עד מה יי' תסתר לנצח תבער כמו אש חֲמָתְךָ  תהל' פט מז.  ונצתה  חֲמָתִי במקום הזה ולא תכבה  מ"ב כב יז.  כי גדולה חֲמַת יי' אשר היא נצתה בנו על אשר לא שמעו אבתינו על דברי הספר הזה  שם יג.  הנה אפי וַחֲמָתִי נתכת אל המקום הזה  ירמ' ז כ.  כאשר נתך אפי וַחֲמָתִי על ישבי ירושלים כן תתך חֲמָתִי עליכם  שם מב יח.  ותתך חֲמָתִי ואפי ותבער בערי יהודה ובחצות ירושלם  שם מד ו.  ומי יקום בחרון אפו חֲמָתוֹ נתכה כאש והצרים נתצו ממנו  נחום א ז.  ולא תתך חֲמָתִי בירושלם ביד שישק  דהי"ב יב ז.  ותתך חֲמָתִי במקום הזה לא תכבה   שם לד כה.  —   כִּלָּה אֶת חֲמָתוֹ:  כלה יי' את חֲמָתוֹ שפך חרון אפו  איכ' ד יא.   הרחוק בדבר ימות הקרוב בחרב יפול והנשאר והנצור ברעב ימות וכליתי חֲמָתִי בם  יחזק' ו יב. והרסתי את הקיר אשר טחתם תפל וכו  וכליתי את חֲמָתִי בקיר ובטחים אתו  שם יג יד-יה.  —  שָׁפַךְ חֲמָתוֹ :  שפך חֲמָתְךָ  על הגוים אשר לא ידעוך ירמ' י כה. באהל בת ציון שפך כאש חֲמָתוֹ  איכ' ב ד.  אשפך חֲמָתִי עליך וכליתי אפי בך  יחזק' ז ח .  ושפכתי חֲמָתִי עליה בדם להכרית ממנה אדם ובהמה  שם יה יט.  חי אני נאם אדני יי' אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה וּבְחֵמָה שפוכה  אמלוך עליכם שם כ לג.  —  וְהֵנִיחַ הַחֵמָה: וכלה אפי והנחתי חֲמָתִי בם והנחמתי  יחזק' ה יג.  והנחתי חֲמָתִי בך וסרה קנאתי ממך ושקטתי ולא אכעס עוד  שם יו מב.  וגם אני אכה כפי אל כפי והניחתי  חֲמָתִי אני יי' דברתי  שם כא כב.  —   ומלאתי חֲמָתוֹ: ואת חֲמָת יי' מלאתי נלאיתי הכיל  ירמ' ו יא.  בניך עלפו שכבו בראש כל חוצות כתוא מכמר המלאים חֲמָת יי' גערת אלהיך  ישע' נא כ.  —  והפעלים שׁוּב; שָׁכַךְ, להפסקת הכעס:  וישבת עמו ימים אחדים עד אשר תשוב חֲמַת אחיך  בראש' כז מד.  פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חֲמָתִי מעל בני ישראל  במד' כה יא.  זכר עמדי לפניך לדבר עליהם טובה להשיב את חֲמָתְךָ מהם  ירמ' יח כ.  ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב  חֲמָתוֹ מהשחית  תהל' קו כג.  ישב  נא אפך וחֲמָתֵךָ מעירך ירושלם  דני' ט יו. כשך  חֲמַת המלך אחשורוש זכר את ושתי  אסתר ב א.  ויתלו את המן על העץ אשר הכין למרדכי וַחֲמַת המלך שככה  שם: ז י.  מ"ר:  שארית חַמֹת תחגר  תהל' מו יא.  —  אִישׁ חֵמָה, בַּעַל חֵמַה:  איש חֵמָה יגרה מדון וארך אפים ישקיט ריב  משלי יה יח.  נקם יי' ובעל חֵמָה נקם יי' לצריו  נחום א ב.  איש אף יגרה מדון ובעל חֵמָה רב פשע  משלי כט כב.  —  ובמ"ר, אִישׁ חֵמוֹת:  אל תתרע את בעל אף ואת איש חַמוֹת לא תבוא  שם כב כד.  —  °חֲמַת אלהים, קללה:  וידיחהו אלכסנדרוס אל תוך הפחת ויאמר לך לחמת האלהים כי כן נאה לעשות למגלה סודות המלך ותעלומותיו  יוסיפון פרק ו.  —  ב)  כנוי ליין עז, מרתיח הדם, עושה את האדם כמו משגע1,  berauschend.  Wein; vin capiteux; heady vine: קח את כוס היין2 הַחֵמָה הזאת מידי והשקיתה אתו את כל הגוים אשר אנכי שלח אותך אליהם ושתו והתגעשו והתהללו  ירמ' כה יה-יז.  הוי משקה רעהו מספח חֲמָתְךָ1  ואף שכר למען הביט על מעוריהם שבעת קלון מכבוד שתה גם אתה הערל  חבק' ב יה-יו.  —  ג)  ארס של נחש וכדומה2 Gift; poison:  ושן בהמת אשלח בם עם חֲמַת וחלי עפר  דבר' לב כד.  כי מגפן סדם גפנם ומשדמת עמרה ענבמו ענבי רוש אשכלת מררת למו חֲמַת תנינם יינם וראש פתנים אכזר שם לב-לג.  שננו לשונם כמו נחש חֲמַת עכשוב תחת שפתימו  תהל' קמ ד.  כי קנאה חֲמַת גבר ולא יחמול ביום נקם  משלי ו לד.  יראו עינו בידו וּמֵחֲמַת שי ישתה  איוב כא כ.  כי חצי די עמדי אשר חֲמָתָם שתה רוחי  שם ו ד.  —  ד)  *כנוי למלאך חבלה:  שמעו חמשה מלאכי חבלה וביקשו להזיקו (את משה) ואלו הן אף וחימה קצף משחית ומכלה מד"ר דבר' ג.  מהיכל זה מתפשטים שני רוחות ושמם אף וחימה ואלו ראה מרע"ה ברדתו מן ההר ואמר כי יגרתי מפני האף והחמה ותחת ידם כמה אלף ורבואות מלאכי חבלה  ראש' חכמ', היראה יג.  ומהיכל השלישי של הקליפות יוצאים שני רוחות הנקראים אף וחימה ומהם יוצאים כל אותם השלוחים ההולכים לקטרג לאותן ההולכים בדרך הישר להסית אותם  עמה"מ, עולם הבריא' יח.  —  וחֵמָא, כמו חֵמָה:  ויצא בְּחֵמָא גדלה להשמיד ולהחרים רבים  דני' יא מד.