ש"נ, מ"ר חֲסִידִים, — א) מי שמתנהג בחֶסֶד: שובה משבה ישראל נאם יי' לוא אפיל פני בכם כי חָסִיד אני נאם יי' לא אטור לעולם (ירמ' ג יב). צדיק יי' בכל דרכיו וְחָסִיד בכל מעשיו (תהל' קמה יז). — ב) מי שמתנהג בצדק ובישר, כמו צַדִּיק: רגלי חסידו1 ישמר ורשעים בחשך ידמו (ש"א ב ט). אבד חָסִיד מן הארץ וישר באדם אין כלם לדמים יארבו איש את אחיהו יצודו חרם (מיכ' ז ב). עם חָסִיד תתחסד עם גבר תמים תתמם (תהל' יח כו). הושיעה יי' כי גמר חָסִיד2 כי פסו אמונים מבני אדם שוא ידברו איש את רעהו שפת חלקות בלב ולב ידברו (שם יב ב-ג). שפטני אלהים וריבה ריבי מגוי לא חָסִיד מאיש מרמה ועולה תפלטני (שם מג א). וללוי אמר תמיך ואוריך לאיש חֲסִידֶךָ אשר נסיתו במסה תריבהו על מי מריבה (דבר' לג ח). כהניך יי' אלהים ילבשו תשועה וַחֲסִידֶיךָ ישמחו בטוב (דהי"ב ו מא). לנצר ארחות משפט ודרך חסידו3 ישמר (משלי ב ח). — ג) מי שדבק באלהים והולך בדרכיו, fromm; pieux; pious: ודעו כי הפלה יי' חָסִיד לו יי' ישמע בקראי אליו (תהל' ד ד). שמרה נפשי כי חָסִיד אני הושע עבדך אתה אלהי הבוטח אליך (שם פו ב). על זאת יתפלל כל חָסִיד אליך לעת מצוא (שם לב ו). כי לא תעזב נפשי לשאול לא תתן חֲסִידְךָ4 לראות שחת (שם יו י). שירו ליי' שיר חדש תהלתו בקהל חֲסִידִים (שם קמט א). יעלזו חֲסִידִים בכבוד ירננו על משכבותם (שם ה). אספו לו חֲסִידָי כרתי בריתי עלי זבח (שם נ ה). כהניך ילבשו צדק וַחֲסִידֶיךָ ירננו (שם קלב ט). יודוך יי' כל מעשיך וַחֲסִידֶיךָ יברכוכה (שם קמה י). זמרו ליי' חֲסִידָיו והודו לזכר קדשו (שם ל ה). אהבו את יי' כל חֲסִידָיו אמונים נצר יי' (שם לא כג). כי ידבר (אלהים) שלום אל עמו ואל חֲסִידָיו (שם פה ט). שמר נפשות חֲסִידָיו מיד רשעים יצילם (שם צז י). וירם קרן לעמו תהלה לכל חֲסִידָיו לבני ישראל (שם קמח יד). הדר הוא לכל חֲסִידָיו (שם קמט ט). אביוניה (של ציון) אשביע לחם וכהניה אלביש ישע וַחֲסִידֶיהָ רנן ירננו (שם קלב יה-יו). אלהים באו גוים בנחלתך טמאו את היכל קדשך שמו את ירושלם לעיים נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים בשר חֲסִידֶיךָ לחיתו ארץ (שם עט א-ג). יקר בעיני יי' המותה לַחֲסִידָיו (שם קיו יה). — ומצוי בתלמוד: אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד ולא הביישן למד (אבות ב ה). ארבעה מדות באדם האומר שלי שלי ושלך שלך זו מדה בינונית וכו' שלי שלך ושלך שלך חסיד שלי שלי ושלך שלי רשע (שם ה י). ארבע מדות בנותני צדקה הרוצה שיתן ולא יתנו אחרים עינו רעה בשל אחרים וכו' יתן ויתנו אחרים חסיד לא יתן ולא יתנו אחרים רשע (שם יג). מעשה בחסיד אחד שהיה חופר בורות שחין ומערות לעוברים ושבים (ירוש' שקל' ה מח ד). אפילו חסיד שבחסידים אין ממנין אותו אפיטרופוס על עריות (שם כתוב' א כה ד). וכשמת (הלל הזקן) היו אומרים עליו הוי עניו חסיד תלמידו של עזרא וכו' ואל ר' יהודה בן בבא התקינו שיהו אומרים הוי עניו חסיד אלא שנטרפה השעה (שם סוט' ט כד:). אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע לא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב ישנים עד שלש שעות ואני חצות לילה אקום להודות לך (ברכ' ד.). כל הקובע מקום לתפלתו אלהי אברהם בעזרו וכשמת אומרים לו אי עניו אי חסיד מתלמידיו של אברהם אבינו (שם ו:). אם עם הארץ הוא חסיד אל תדור בשכונתו (שבת סג.). אם ראית דור שהשמים משתכין כנחשת מלהוריד טל ומטר וכו' ילך אצל חסיד שבדור וירבה עליו בתפילה (תענ' ח.). מעשה באדם אחד שהיה מסקל מרשותו לרה"ר ומצאו חסיד אחד אמר לו ריקה מפני מה אתה מסקל מרשות שאינה שלך לרשות שלך ליגלג עליו לימים נצרך למכור שדהו והיה מהלך באותו רה"ר ונכשל באותן אבנים אמר יפה אמר לי אותו חסיד מפני מה אתה מסקל מרשות שאינה שלך לרשות שלך (ב"ק נ:). — ומ"ר: מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום ובכל שעה שירצה היה נקרא אשם חסידים (תוספתא כרית' ד ד). אמר להם הקב"ה כלכם נעימים וחסידים ומשובחין (מד"ר קהל', החכמה תעוז). — ואמר הפיטן: קוניהם לחיי עולם עתידים, רב טוב הצפון לַחֲסִידִים, שומריהם יֻצלו מכל פחדים (יוצר ב שבוע', אלוף מסובל). — *חסיד שוטה: הוא (ר' יהושע) היה אומר חסיד שוטה ורשע ערום ואשה פרושה ומכות פרושין הרי אלו מבלי עולם (סוט' ג ד). איזהו חסיד שוטה ראה תינוק מבעבע בנהר אמר לכשאחלוץ תפיליי אצילנו עם כשהוא חולץ תפיליו הוציא זה את נפשו (ירוש', שם ג יט.). — ד) *כתה שקמה בישראל בזמן החשמונאים: חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין כדי שיכוונו לבם לאביהם שבשמים (ברכ' ה א). חסידים ואנשי מעשה היו מרקדין לפניהם באבוקות של אור שבידיהן ואומרים לפניהן דברי שירות ותושבחות (סוכ' ה ד). משמת רבי יוסי קטנותא פסקו חסידים ולמה נקרא שמו קטנותא שהיה קטנותן של חסידים (סוט' ט טו). וזו משנת חסידים (ירוש' תרומ' ח מו:). ההורג נחשים ועקרבים בשבת אין רוח חסידים נוחה הימנו (שבת קכא:). חסידים הראשונים היו מצניעים קוצותיהם וזכוכיותיהם בתוך שדותיהן (ב"ק ל.). חסידים הראשונים היו מתייסרין בחולי מעיים כעשרים יום קודם מיתתן כדי למרק את הכל כדי שיבואו זכאין לעתיד לבא (מס' שמחות ג). — ה) *ת"ז, לנק' חֲסִידָה: כשם שהצדיקים הראשונים היו חסידים כך בהמתן חסידות כמותן (אדר"נ ח). ואביו (של האר"י) היה חסיד גדול ושמו מהר"ר שלמה לוריא זלה"ה והיה רגיל אצלו אליהו ז"ל וכן אמו היתה חסידה גדולה (הקד' עמק המלך). — ו) °ובפרט הַחֲסִידִים, כנוי לתלמידי רבי ישראל בעש"ט וההלכים בדרכיהם, שמהם נולדה אחת הכתות שנתחדשה בישראל בזמן ההוא: למשמע אזן דאבה נפשנו מפני המתקדשים והמטהרים וכו' ובשם חסידים וקדושי עליון מכונים (זמיר עריצים וחרבות צורים, אגר' הקנא' מעיר וילנה, ח' אייר תקל"ב). כי חדשים מקרוב באו אשר לא שערום אבותינו ומכנים שמם חסידים ובכל עיר עושים אגודות ע'יזוב בתי כנסיות ובתי מדרשות וכו' (שם). ובאשר שראינו בעו"ה שנתרבו קטטות ומריבות מאיזה אנשים הידועים הנק' חסידים שנשתק' בלבם התגדלות לשנות נוסחאות של התפלה מכפי שהיה מקודם נוסחא אשכנזית (שם). ספר זמיר עריצים, להכרית כל הקוצים, וכל הנעצוצים, אשר קמו בעדת היהודים, כת אחת ונקראים בשם חסידים, היו לצנינים וצדים (תלמיד הגר"א, בשער ספ' זמיר עריצים השני, משנ' תקנ"ח). להודיע לכל ישראל שכל מה שהארכתי פה והרחבתי לשון בחצי גבור שנונים וגחלי רתמים על ראשן של החסידים להפר אותות בדים אין כוונתי רק על אותן החסידים שנתחדשו אחר שבא לעולם הריב"ש הוא ר' ישראל בעל שם טוב (שם, הקד'). כי קמו בעדת היהודים כת אחת ונקראת בשם חסידים, והיו לצנינים וצדים, מראיהן כלפידים (שם, עמוד ג). ואחרון הכביד הוא החסיד, ר' איצק מלאנציט, הוא החל להיות גבור ציד בארץ, אליו יאספו חסידים עדרים עדרים, צלמות ולא סדרים (שם ד). שהחסידים השוטים אשר הניח (ר' ישראל בעש"ט) אחריו ברכה אומרים שאין הדור זכאי לכך להבין גודל עמקות (דבריו) אשר בתוכם תילים תילים על כל קוץ וקוץ רזין וסודות ובעקבתא דמשיחא יתגלה פרושו ועתיד אליהו לדורשו (שם ו). מצות עשה ולא תעשה קלים וחמורים, איך נפלו בידי החסידים הארורים (שם ט). ואתה בן אדם נהה על המון החסידים והורד אותם אל ארץ תחתיות את יורדי בור (שם:). אוי ואבוי על השוטים והנבלים, מי נתן להם שם זה להקרא חסידים, והלא די להם בקריע"ת צדיקים (שם יא.). חסל סידור שבת כהלכתו, ככל משפטו וחוקתו, מנהג החסיד ודתו (שם טז.). ואח"כ הלכתי לבית המדרש ומנין שלהם, וראיתי בתוכו חסידים עדרים עדרים צועקים בקול תרועה ושברים (שם). אעפי"כ חתרו (המתנגדים) ומצאו בדעתם כאילו תלמידי הבעש"ט ז"ל הנקראים בשם חסידים הם כותבים דברים כנגד התורה ח"ו (נתן מברסלב, עלים לתרופה, מכת' כה, שנת תקצו). ואצל רוב החסידים דפה נתקבלתי בכבוד ת"ל (שם קב). וגם משאר החסידים שבעיר היו אצלו (שם קז). ודברתי עם החסידים דשם כמה דברי תורה מאדמו"ר זצ"ל (שם קיב). ואתמול לוו אותי מבראד חסידים הרבה וגדולי החשובים שבהם עד חוץ לעיר (שם קיג). אך שמעתי שהוא ג"כ מכת החסידים וכפוף תחת הרבי שבזאלין (מגלה טמירין עז).