*, ש"נ, — שה"פ מן חָסַם: אחד שור ואחד כל בהמה לנפילת הבור ולהפרשת הר סיני ולתשלומי כפל ולהשבת אבדה לפריקה לחסימה לכלאים ולשבת (ב"ק ה ז). על כל חסימה וחסימה יש בה התריית מכות (ירוש' כתוב' ג כז ג).  מה לשור שכן אתה מצווה על חסימתו תאמר באדם שאי אתה מצווה על חסימתו (ב"מ פ"ח:).  דין אכילת בהמה בשעת מלאכה ואיסור חסימות (לבוש, שכיר' שלח א). — ואמר הפיטן: טהרה ונקיות מלבא ממזר בקהל, עמוני ומואבי פצוע דקה וכרות שפכה, חֲסִימָה ופריקה ותוכחות שנאה (מוס' א שבוע', תודה). — ובהשאלה: וגדר הפרישות בלשון סתם חסימת תאות הנפש והמנע מן הדבר הנפרש ממנו וכו' והעילה המחייבת חסימת תאות הנפש מתחלקת לשני חלקים וכו' והנהגת כל איש שכל את נפשו בחסימת תאותו מן המאכל והמשתה והמשגל והמלבוש והדבור (חו"ה, הפרישות א). הפרישות מנוחת הנפש וחסימת רעיוניה מכל מה שהוא להם למנוחה (שם ב).  וענין הרצועה שמפשילין לו מתחת זנבו הוא רומז לעיכוב התאוה וחסימתה מההשתלחות באותו הפועל לקצה האחרון (רשב"צ דורן, מאמ' סעוד' מצוה). שבאותו פועל הנעשה באותו אופן מהחסימה הנזכרת הוא עובד גנתו וחרבתו (שם).  והנה התחיל בחסימת הכח המעורר ובלימת פיו ברסן החפץ השכלי כי אמנם הוא עיקר מלחמתו של אדם (קול יהודה, כוזרי ג ה). — וברוחניות, במשמ' °צרות השכל והדעת: שהיה ר"א בן חסמא חסום בתחלתו (שהיה עם הארץ) ועכשיו סרה חסימתו (ר"י אברבנאל, נחל' אבות ג).