1, ת"ז, לנק' חֲסִינָה, מ"ר חֲסִינִים, חֲסִינוֹת, — מי שיש לו חֹסֶן: יי' אלהי צבאות מי כמוך חֲסִין2 יה ואמונתך סביבותיך תהל' פט ט. — ואמר הפיטן: חסין קרוב לקוראיו, ושומע אל אביונים, דון דין עני ואביון, ומשפט רצוצים ומעֻנים סליח' יום ו, חוקר הכל. — ואמר המשורר: הלא אם יוצרך טהור ונקי דעי כי כן טהורה את וקמה, חסין ישא שחקים על זרועו כמהו תשאי גויה נעלמה רמב"ע שחי לאל. — ובכנ': שבור אשבור לך צורי חסיני, עד תשלח לי את משיחי וקציני (ספ' הפזמ', תימנ', יפיפיה). — ולנק' תאר לאשה: בצל אהבתי חסי נא חֲסִינָה, ולבשי גאונך לחדש ששונך, ומעטה תהלה עדי נא עדינה עמנ', מחב' ג.