חֲסִילָה
*, ש"נ, — שה"פ מן חָסַל: נגמר אותו דבר שאמרת למשה בסיני וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם ר' סימון אמר חסילה 1 והיא מסכימה עם ירמיה שאמר כי אספתי את שלומי מאת העם הזה (פסיק' דר"כ, ותאמר ציון). — ובמשמ' סוף: חסילה (סד' אליהו רבה, סוף פרק כ).
1 בסגנון ארמי: הא חסילא והא מסכמא על ידי ירמיה (מד"ר איכ', בכה).