חֲרוּפָה

* 1, ש"נ, —  נערה חרופה לאיש, ובלשון בני יהודה ככמו ארוסה, כלה:  ביהודה קורין לארוסה חרופה (קדוש' ו.).  האומר (לאשה ביהודה אַתּ) חרופתי (היא) מקודשת (שם).


1 עי' ב. חָרַף.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים