א) ש"ז, מ"ר חָרוּצִים, חָרֻצִים, —  אדם מהיר וזריז מאד, Fleissiger, Geschickter; appliqué, adroit; sedulous, dilligent:  מחשבות חָרוּץ אך למותר וכל אץ אך למחסור (משלי כא ה).  ראש עשה כף רמיה ויד חָרוּצִּים תעשיר (שם י ד).  יד חָרוּצִּים תמשול ורמיה תהיה למס (שם יב כד).   מתאוה ואין נפשו עצל ונפש חָרֻצִּים תדשן (שם יג ד). —  ב) *ת"ז, לנק' חָרוּצָה, מ"ר חָרוּצִים, חָרוּצוֹת:  א"ל (הקב"ה לדוד) דוד ידיך חרות וחרוצות הן ואני מבקש לרדות בהן עולמי (ילק' מכירי, תהל' ס כב). —  °חֲרוּץ הלשון, שהוא חורץ תמיד לשונו:  כי הכלב חרוץ הלשון   (ר' בחיי, בוא).