*, ש"ז, מ"ר חֵרוּפִים, —  שה"פ מן  א. חָרַף:  ויעשו נאצות גדולות חרופין וגידופין (מד"ר שמות מא).  סיסרא הרשע על ידי שנתגאה ולחץ את ישראל וכו' בחירופין ובגידופין לא נדון אלא באש (שם ויקר' ז). —  ואמר הפיטן:  דלת עם לקלס וְחֵרוּף, דחופים סחופים נתונים לטרוף, גלות ושעבוד ונסיון וצירוף, גלגל בחסד לסליחה ותרוף (סליח' יום א, תבא לפניך).  על אלה עשקנו בחרופיהם, והגדילו שאון גדופיהם, פצו עלי פיהם (ר"א קליר, איכה אשפתו).  הטה אלהי אזנך לדוברת אני ואפסי עוד, ושמע גדופיה וחרופיה משתחצת עד כסאך עוד (הוא, הטה).