ש"ז, מ"ר חֲרוּצִים, — א) בעבודת האדמה, כלי דישה ידושו בו תבואה, לוח קבועים בו כעין שנַּים של אבן או של ברזל יעבירוהו על התבואה, Dreschschlitten; traînau à battre; treshingwain כי לא בֶחָרוּץ יודש קצח ואופן עגלה על כמן יוסב כי במטה יחבט וכמן בשבט ישע' כח כז. — ב) מום בגוף האדם, כעין סדק או פגימה בעין או בשפה, Schmarre; taillade; slash: עורת או שבור או חָרוץ1 או יבלת או גרב או ילפת לא תקריבו אלה ליי' ויקר' כב כב .  מה שבור במקום עצם אף חרוץ במקום עצם בכור' מא.. — ג) כעין עמק צר בין שני הרים, או חפירה רחבה מסביב לחומה וכדומה2, Graben, Tal; fosse; ditch : המנים המנים בעמק הֶחָרוּץ3 כי קרוב יום יי' בעמק הֶחָרוּץ יוא' ד יד.  ושבֻעים ששים ושנים תשוב ונבנתה רחוב וְחָרוּץ4 ובצוק העתים דני' ט כה.