* , —  קל אינו נהוג.

— הִתפ', הִתְחָרֵט, — הִתְחָרַט בו, הִתְחָרְטוּ בהם, הצטער ונחם שעשה דבר מהדברים, bereuen; se repentir de qqch.; to regret, repent: ארבעה מתחרט עליהן הקב"ה שבראם ואלו הן גלות כשדים וישמעאלים ויצה"ר (סוכ' נב:).  כל העושה דבר ומתחרט בו מוחלין לו מיד (חגי' ה.).  ומפני מה אמרה תורה (אשה שילדה) זכר (תביא קרבנה) לשבעה (ימים) ונקבה לארבעה עשר זכר שהכל שמחים בו (האשה שנדרה מפני צער לדה שלא להזקק יותר לבעלה) מתחרטת לשבעה נקבה שהכל עצבים בה (האשה) מתחרטת (על נדרה) לארבעה עשר (נדה לא:).  כשהן תוהין גוזרין וכשהן מטמאין ורבין עליהן ימי נזירות מתחרטין בהן ונמצאו מביאין חולין בעזרה (נדר' ט:).  בתחלה לא נהגו בו (האחים ביוסף) אחוה ומכרוהו ולסוף מתחרטין ואומרים אימתי נרד למצרים נחזיר את אחינו לאבינו (מד"ר בראש' צא).  מעשה באדם אחד שהיה מתחרט שלא קרא ולא שנה (שם מד' ד).  אף במקום אחר נתחרט הקב"ה ביצר הרע אמר וכי מה שבר עשיתי ונתחרטתי ממנו שבראתי אותי בעולמי (תנא דבי אליהו יג).  — ואמר החכם: מי שמתחרט על מה שעבר כאילו לא חטא (ר"י א"ת, תמה"נ לרשב"ג).  אמר החכם כשאני מדבר אתחרט וכשאיני מדבר לא אתחרט (הוא, מבח' הפנינ', השתיקה).  אלו היית מעיין במעט שנשאר מימיך היית מואס במה שתקוהו ממעט מאוייך והיית מקצר מחריצותך ותחבולתך כי אחריתך להתחרט יום שתמעד רגלך וימסרוך בני ביתך (שם, הפרישות).