* 1, -טוֹם, ש"ז, מ"ר חַרְטוּמִים, -טוֹמִים, — אף, חוטם, בפרט ארוך ובולט בקצת בע"ח, כמו המקור של העופות וכיוצא בהם: נבלה פרט לחרטום ולצפרנים ולכנפים ולנוצה ולביצים ספרא, אחרי קכג.  החרטום2 והצפרנים מיטמאין ומטמאין ומצטרפין טהר' א ב.  שמא שתו התרנגולין ממשקין הטמאים ובעוד המשקה טופח בחרטומיהם נקרו בעיסה רש"י קדוש' פ:. — ובהרחבה, קצה הראש שמצד הפה גם בכבשים וכדומה: כולן עומדים בשורה והאברים (של הטלה) בידם הראשון בראש וברגל הראש בימינו וחרטומו3 כלפי זרועו תמיד ד ג. — וגם לדבורים וכדומה: וברא לי (הבורא) שני חרטומים חדים אקבץ בם עלי האילנות ופרחיהם וכל הצמחים ר' קלוני', אגר' בע"ח ג יד.  ואיך יקחו (הדבורים) השעוה ברגליהם מעלי הצמחים והדבש בחרטומיהם מפרחי הצמחים והאילנות שם ד א. — ומשל: המשפט יש לו חרטום שעוה, נכסף לכל צד ולכל תאוה הקד' יהוש' ברוך לעי"מ על התלמ'.  המשפט לו חרטום של שעוה,נכסף לכל תאוה, כדמיון העורות הנמשכים לכל חשק ותאבה, אליו אל תשמע ותאבה מראה המוסר כא.. — °חרטום הנפלא שֵׁם עוף: חרטום הנפלא קטן מעט מהראשון ונפלא לנו בחרטומו הארוך כעבי אצבע אשר לחיו העליון יכוף בראשו לתחת והתחתון יעלה מעלה ועברו זה בצד זה שתי וערב תוה"א לשונה"ק, העוף קלט. — חרטום החרב הידוע, חרטומו דק ושטוח משני עבריו ומתעקם מעט למעלה דומה בצלמו אל החרב וע"כ נקרא בשמו שם קע. — ובהשאלה לקצה כלים וכדומה, כמו הנעלים, ראשו החד שלפניו: חרטום של נעל4 מד"ר איכ' א א.  פיו של עוף ושל בהמה ושל סנדל נקרא חרטום ערוך, ערך חרטום. — °חרטום, פי העורב, שֵׁם לחלק מעצם הכתף: ולו (לעצם הכתף) שתי תוספות האחת מהן למעלה ומהן לאחור ונקרא [אגרסו] חרטום ופי העורב ובהם קשרי הכתף עם השכם קאנון א א א יז.