*, ש"נ, מ"ר חֲרָטוֹת, —  שה"פ מן הפעל הקודם:  פותחין (למי שנדר) בחרטה (נדר' כב:).  בעל נעשה שליח לחרטת אשתו (נשם ח:). —  ומ"ר:  התעוררו חזרותי וחרטותי והענין שהייתי חושב לאבדך ולהשחיתך וכאשר הסכמתי על זה המו רחומי וחזרתי בי ממחשבתי עליך (השרש' לריב"ג, שרש נחם). —  ואמר החכם:  כשתירא מן החרטה אמור לא קודם הן (מבח' הפנינ', הצדק).  ואמר שים החרטה מדתך תגיע אל השמחה באחריתך (שם 66).  מי שזרע השנאה יקצר החרטות (מעל' המדות, אהב' האל).

*חזר בו. —  *מלךְ, *נמלךְ. —  נִחֵם. —  שׁב בתשׁובה. —  *תהה.