*, פ"י, עת' יַחֲרֹט, — חָקַק ופתח בכלי חד בעץ או באבן או במתכת, meisseln; ciseler; to chisel : ישראל יושבין למטה וחורטין את העגל (תנחומא כי תשא יד).  אז ראית וספרת והכנת וחקרת וכו' וכתבת וחרטת וחקקת וציינת וחרת (ר"א קליר, פ' שקל', אז ראית).  הם חרטוהו (את העגל) היות צג כתמים ובו חֻיבו מהיות תמימים (הוא, שבת פרה, אין לשוחח).  כלי אומנות הצורפין שחורצין וחורטין בו צורות בזהב כעט סופר החורט אותיות בלוחות ופנקסין (רש"י שמות לב ד).  להשיב בן לברט, גביר סודות חרט, אשר דרך ירט, והכבוד הרעים (ר"ת בהכרעותיו, סוף תשו' דונש).  מתוך הסנה י"מ מפני שכולו מזה ואין יכולת לחרוט בו פרצוף פסל (חזקוני, שמות ג ב).  — ופָעוּל חָרוּט, חֲרוּטִים, בהשאלה, במשמ' מצֻיר, קבוע: וכמו שהנר שזור מהרבה חוטין כן היו בנשמת אדם הראשון ניצוצות נשמות חרוטין (מענ' לשון, תפי' על בי"ע, שלום עליך).

— הִפע', °הֶחֱרִיט, — כמו קל במשמ' חקיקה, ובהשאלה ציֵּר: עד שלא נברא העולם היה הקב"ה ושמו הגדול בלבד ועלה במחשבה לברוא את העולם והיה מחריט את העולם לפניו ולא היה עומד משלו משל  למה הדבר דומה למלך שהוא רוצה לבנות פלטרין שלו אם אינו מחריט בארץ יסודותיו ומובאיו ומוצאיו אינו מתחיל לבנות כך הקב"ה החריט לפניו את העולם ולא היה עומד עד שברא את התשובה (פרקי ר"א ג).  קו עולם בנטותו להחריט יסודותיו ולחתמה, קרקסיו לא עמדו עד תשובה קדמה (יוצ' שבת תשוב', אשחר).  והנה החריט הרצון הנמצאות כלם בגולם הלב קודם צאתם למציאות היש העצמי (עסיס רמונ' יב א).

 — נִפע', °נֶחֱרַט, — במשמ' נדפס: נחקק (הספר) וגם נחרט בש"ח לפרט (סוף נמוקי ר"א בחור על שרשי רד"ק).

— פִע', °חֵרֵט, מְחָרֵט, — כמו הִפע': שבעל הרצון היה מחרט לפניו עיגול אחד (עמה"מ, שער או"א מו).

— הָפע' °הָחְרִט, הוחרט, — שחרטוהו: קצף אם הוחרט בספר, לבלתי מצוא כפר (ר"א קליר, מוס' א ר"ה, זכר תחלת).  קלונו הוחרט בעט לזכור, ראשית גוים לגלע בזכור (הוא, פ' שקל', אזכיר).

— הִתפ', °הִתְחָרֵט, — התחרט הציור בדבר, נחקק ונרשם: והנה נראה האנוש ידבר ביום קר ביציאת האות מהפה יחתוך באויר ויתחרט בו דמות כדמות האותיות (הריקנטי, וירא).