°1, ש"נ, — במשמ' חֵרֶם: עדי ארדוף ואשיגה ואכה עדי חָרְמָה, ואשׁיאה כמו נחש והנחש גדול ערמה (ראב"ע, הרחקת כליל חכמה). וכל מי ששותק כל עיקר וכו' יענשוהו תיכף ומיד וכו' בעונש גוף ועונש ממון להדפו ולרדפו עד חרמה וכל ישראל נקיים (מפנק' הקה' שנת ש"ג, בכנס' ישרא' ב, לקוט' סי' ח).  ונכון מעם אלהים ואדם ליתן עליו (על האדם המָחרם שברח לעיר אחרת) חומרי מקום שיצא משם ויצאו מכ"ת לקראתו בנח"ש ובכל כפיות ונגישות ורדיפות עד חרמה (מכת' ד' ארצ' בפולין, שנת תכ"א).