א. חָרָם
*, ש"ז, מ"ר חָרָמִים, — אַלָּם, גנב, גזלן: נודרין להרגין ולחרמין ולמוכסין שהיא תרומה אעפ"י שאינה תרומה (נדר' ג ד). חרם1 שפשט ידו כמדומה שהיא של שמן ואח"כ נמצאת של יין (תוספתא ע"ז ז ו). לא ימכרנה (את המטבע החסֵרה) לא לתגר ולא להרג ולא לחרם מפני שמרמין בהן את אחרים (שם ב"מ ג יט). הגבאין והחרמין והפורטין והמוכסין (מס' דא"ר כ). משל לאדם מהלך בדרך וסחורתו בידו הגיע להרגים נתן להם מה שנתן ונצל הגיע לחרמים נתן להם מה שנתן ונצל (מדר' תהל' קיח).
1 כך בתוספתא נוסח' הדפוס וכ"י אר"פ מהדו' צו"מ, וכן בגמ' ע"ז נח. אך בפרושי רב נחשון גאון שבסוף תש' גאונ' של ר"י טוב עלם מהד' קאסיל דף מ. הגרסה חרים, יוד אחרי הריש, ופרש שם: גוי שממונה על מכס של מלך. ע"כ. וגרסתו של ר"י נחשון גאון ופרושו נותן זכות למלה חרים, משקל חסיד, לש"ת לפקיד ממונה על המכס.