ב. חָרִיץ

1, ש"ז, מ"ר חֲרִיצִים, סמי' חֲרִיצֵי, חֲרִצֵי, —  חֲרִיץ ברזל, כלי אומנות כעין החרוץ של דישה:  ואת העם אשר בה (בעיר המואבית רבה) הוציא (דוד) וישם2 במגרה וּבַחֲרִצֵי3 הברזל ובמגזרת הברזל ש"ב יג לא.  — ואמר הפיטן:  נטע כנתך למגזר ברזל וַחֲרִיצִים, נטשת ועזבת ובאו בה פריצים סליח' ה' עי"ת, תוחלת



1 עי' ב. חָרוּץ, ושרש ב. חרץ, ולא נתברר בדיוק איזה כלי באמת היה החריץ, ועי' הערה לקמן.

2    בדהי"א כ ג וישר בריש, במקום וישם במס.

3 בדהי"א (שם) ובחריצי מלא.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים