חֲרִיצָה
*, ש"נ, — שה"פ מן חרץ: לא ריחוש שפתים ולא חריצת לשון (מדר' תהל' סב). כי מכיר בין חריצת הכלב ובין נעירת החמור (י' זבדא, ס' שעשוע').
*, ש"נ, — שה"פ מן חרץ: לא ריחוש שפתים ולא חריצת לשון (מדר' תהל' סב). כי מכיר בין חריצת הכלב ובין נעירת החמור (י' זבדא, ס' שעשוע').