*, ש"נ, מ"ר חֲרָרוֹת, —  א) עֻגּת לחם עגֻלה דקה אפויה ע"ג גחלים, Kuchen gebackt auf Kohlen; gâteau cuit aux charbons; cake: אין נותנין פת לתנור עם חשכה ולא חררה על גבי גחלים אלא כדי שיקרמו פניה מבעוד יום (שבת א י).  הכלב שנטל חררה והלך לגדיש אכל החררה והדליק הגדיש (ב"ק ב ג).  נס גדול נעשה להם (ליוצאי מצרים) בחררה שאכלו ממנה שלשים יום עד שירד המן (מכי' בא, מס' דפסח' יד).  חררה שטמנה בגחלים אם מגולה מקצתה נוטל ואם לאו אינו נוטל (תוספתא שבת טז י).  (מי שידיו מסואבות) תוחב את החררה בכוש או בקיסם ואוכל עמה זית או בצל בתרומה (שם חגי' ג יב). אמר לו הקב"ה (למשה) מן חררה שהיא יוצא עמהן ממצרים מספיק להן שלשים יום (מד"ר שמות ג).  כשיצאו ישראל ממצרים במדבר על חררה אחת יצאו ולא הרהרו על דרכיו (סד' אליהו רבה יז).  — ומ"ר: כמו שאנו מטגנין במרחשת ספוגין וצפוחיות וחררות (שבלי הלק', ברכ' קנט).  — ואמר הפיטן: טרם חומצה חררה חופזו לצאת בכישור (יוצ' ב' פסח, אסירים).  קטוף העסה בחררה קמוצה, רצופה בראשיהם שלא חמצה (יוצר שבה"ג, אמנה גדולה).  — ומליצה, *עני המהפך בחררה, ר"ל שהוא עוסק בדבר המועט שיש לו: עני מהפך בחררה ובא אחר ונטלה הימנו וכו' נקרא רשע (קדוש' נט.).  — ואמר המשורר: ואיש זולתך בשדי תבונות כעני המהפך בחררה, לאור חצך יהלך כל משורר ורשת בלתך חנם מזורה (עמנ', מחבר' ח).  —  ודמיון לשנוי הפנים מכעס:  א"ר אלעזר שנשתנו פניו (של דוד על הפרץ בעוזא) כחררה (מד"ר במד' ד).  — ומליצה, °כלתה החררה, לא נשאר כלום: ולולי בחירי לוי שהיו להם כפרה, כי כבר כלתה החררה (יהוש' בעז, בהקד' למסור' התלמ').  —  ב) בהשאלה, דבר שיש לו צורת חררה: המעמד לכובעות ולכומסאות לחררה ולעמרים אין לו שכחה (פאה ה ח), ר"ל שבלים צבורים יחד בעגול כמו חררה.  — ונסכת מתכת עגֻלה דקה: העושה כלים מן העשת ומן החררה ומן הסובב של גלגל (כלים יא ג).  צלם של אבן היה נימוח (בשעת מכת בכורות במצרים) ושל עץ היה נרקב ושל מתכת היה נעשה חררה (מכי' בא ז).  — ודם קרוש: בהמה גסה ששפעה חררת דם (בכור' ג א).  לא זזו משם (מנהר אחד שרוח שרה עליו) עד שראו כחררת דם צף על המים (תנחומא קדוש' ט).