חָרָר
*, ש"ז, מ"ר חֲרָרִים, — כמו חֹר: חררי 1 המערה וסדקי המערה מטבילין בהם כמה שהם מקוא' ו א. הנוד הזה אם יהיה בו נקב כחררה 2 של מחט כל רוחו יוצאה ממנו (מד"ר בראש' א).
1 כך הגרסה במשנה עם גוף פרוש הערבי של הרמב"ם, ובנוסחא' חורי.
2 כך במהדו' ד"ר תאודור, ובנוסח': כחוד של מחט.