1, ש"ז, — כמו חֲרָרָה, עֻגה אפויה ע"ג גחלים, או ברמץ: ויבא גדעון (אל מחנה מדין) והנה איש מספר לרעהו חלום ויאמר הנה חלום חלמתי והנה צְלִיל2 לחם שערים מתהפך במחנה מדין ויבא עד האהל ויכהו ויפל ויפכהו למעלה ונפל האהל ויען רעהו ויאמר אין זאת בלתי אם חרב גדעון בן יואש איש ישראל שפט' ז יג – יד. — ובסהמ"א: תתחרה בבצות את נחל שוטף או בצליל שעורך את מנעמי צנפיו רסע"ג, ספר הגלוי, קטע כ"י מהגני' – ואמר הפיטן: חטאת נעורי תצליל, וים יהפכו כצליל יצחק, יושב בסתר, סליח' יום ו.
1 עי' הערה שאחרי זו {ואולי צָלִיל, סמי' צְלִיל.]
2 כך הקרי, והכתיב צלול. ותרגמו השבעים במשמ' עֻגה, וכמו כן עקילס ἐγϰϱυφίας, וכך גם ת"י: חרר. ולפי זה גם רב המפרשים הקדמו'. אך לא נתברר מקור מלה זו. רק ריב"ג פרש במשמ' קול צלצול, כמו בערב' צליל صليل וכך גם קצת החדשים.
[ודרשו במד"ר ויקר' כח ומעין זה בפסיק' ר"כ, פרשת העומר, בובר, עא.: מהו צליל שעורים, רבנן אמרי על שצלל עליהם אותו הדור מן הצדיקים, ובזכות מה ניצולו, בזכות לחם שעורים, ואיזו זו מצות העומר. וכתב רד"ק במכלול דקדוק השמות, ליק, קעה.: וכן צליל לחם שעורים שרשו צָלָה, וכן בפרושו למקום: או יהיה מן צלי אש שרשו צלה כמו מן שרש הגה הגיגי וכו' ותמוהה דעתו. ואשר לעצם פרוש המלה קשה לראות ככר לחם או כיוצא בו כתמונה לחרב ומלחמה, והיו שחברו כתוב זה עם אז לָחֶם שערים בשירת דבורה (שופט' ה ח, והשבעים גם שם לֶחֶם שׂעֹרִים), ופרשו מה שפרשו. וגם לפי זה נפתחות אפשריות נוספות לפרוש. המלה צלול או צליל.]