א. חָרָשׁ

1, ש"ז, סמי' חָרַשׁ, מ"ר חָרָשִׁים, — מי שחֹרֵשׁ בעץ, באבן, בברזל ובנחשת וכדומה, Arbeiter; artisan; artificer: מלא אתם (אלהים) חכמת לב לעשות כל מלאכת חָרָשׁ וחשב ורקם (שמות לה לה).  וְחָרָשׁ לא ימצא בכל ארץ ישראל כי אמר פלשתים פן יעשו העברים חרב או חנית (ש"א יג יט).  והוא (העגל שעשו להם לעצבים) חָרָשׁ עשהו ולא אלהים הוא (הוש' ח ו).  כי עץ מיער כרתו (את הפסל) מעשה ידי חָרָשׁ במעצד (ירמ' י ג).  הפסל נסך חָרָשׁ וצרף בזהב ירקענו וכו' עץ לא ירקב יבחר (לפסלו) חָרָשׁ חכם יבקש לו להכין פסל לא ימוט (ישע' מ יט-כ).  ויחזק חָרָשׁ את צרף מחליק פטיש את הולם פעם (שם מא ז).  הן אנכי בראתי חָרָשׁ נפח באש פחם ומוציא כלי למעשהו (שם נד יו).  מעשה חָרָשׁ אבן פתוחי חתם תפתח את שתי האבנים (שמות כח יא).  חָרַשׁ ברזל (עשה) [ב]מעצד ופעל בפחם וכו' ובמקבות יצרהו וכו' חָרַשׁ עצים נטה קו יתארהו בשרד יעשהו במקצעות ובמחוגה יתארהו ויעשהו כתבנית איש (ישע' מד יב-יג).  ויעשו להם מסכה מכספם כתבונם עצבים מעשה חָרָשִׁים כלה (הוש' יג ב).  ויתנו אתו (את הכסף) לעשי המלאכה אשר בבית יי' לחזק את בדק הבית לֶחָרָשִׁים ולבֹנים ולגדרים (מ"ב כב ה-ן).  וישלח חירם מלך צר מלאכים אל דוד ועצי ארזים וְחָרָשֵׁי עץ וְחָרָשֵׁי אבן קיר ויבנו בית לדוד (ש"ב ה יא).  ויוציאהוּ (את הכסף המתֻכן) לְחָרָשֵׁי העץ ולבֹנים העשים בית יי' (מ"ב יב יב).  מי יצר אל ופסל נסך לבלתי הועיל הן כל חבריו יבשו וְחָרָשִׁים2 המה מאדם (ישע' מד י-יא).  — ובמשנה, לחרש עץ: טומנין בכסות ובפירות בכנפי יונה ובנסורת של חרשים ובנעורת של פשתן (שבת ד א).  נתן לחרש שידה תיבה ומגדל לתקן וקילקל (ב"ק ט ג).  — חָרָשֵׁי משחית, עי' משחית. — חָרָשֵׁי צירים, עי' ציר



1 משקל גַּנָּב.  וכן גם בכנענ' חרשם: לחרשם אשר פעל אשתת אבן (כתב' כתים), ובעברית: להחרשים אשר עשו יסודות האבן.  — 2 כבר הגיהו קצת החדשים וחרשיו, וזה יותר מקביל לחבריו שקצת החדשים קוראים חֹבריו בחית חלומה, ועדין אין המליצה "המה מאדם" מיושבת.  ואולי היה כתוב הם אדם ונכפל אח"כ הם ונחלק אח"כ הם השני לשתים המה — מאדם.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים