, ש"ז, מ"ר חַשְׁמַנִּים, — א) מלה לא נתבררה משמעתה בודאות: יאתיו חַשְׁמַנִּים1 מני מצרים כוש תריץ ידיו לאלהים (תהל' סח לב).  — ופשט המנהג להשתמש בשם זה כתאר כבוד להכהנים העליונים של הכנסת הקתולית2, Kardinal; cardinal: ושם (ברומי)  שר גדול מאד, חשמן נשא הוד, חכם כידידיה, שמו קארדינאל איגידייה (ר"א בחור, הקד' חריזית למסו' המסור').  ואמר לי החשמן תלמידי כי לא ידע מה הוא (הוא, נמוק' על שרשי רד"ק, בדלח).  ואחר שנתרפאתי הלכתי לרומה לראות הככבים ודמותם וקודם בואם הגדתי הכל לאפיפיור ולקצת החשמנים מגדולי החצר כתוב על ספר (מכת' ר"ש מולכו, בדה"י של יוסף הכהן ב).  וילכו אחריהם (אחרי הדוכסים שהלכו עם הקיסר) שני חשמנים ועמהם אמתחות מלאות מטבעות זהב וכסף (שם).  סוף דבר כשראו החשמנים ההגמונים והעירונים ושאר גדולי העיר את הנער ההוא מת המה ראו כן תמהו נבהלו (גזר' פאולי בשנ' שטו, REJ IV 95).  נדפס וכו' תחת ממשלת האדון החשמן (שער תשוב' ריב"ש, משנ' שיט).  בשנת חמשת אלפים ושנ"ו ביום א' וי"ג ימים לחדש סיון בא השמועה מרומי אשר הפיפיור הלז הנקרא קלימינטי אוטבו עשה י"ו חשמנים ובתוכם נעשה ההגמון הלז מפרמו הנקרא בשם אוטביו בנאנרינו (כ"י אוקספ', REJ IX, 154 ).  הנה הנם על ראשה מעלת החשמן פילויו אסטלי ומעלת החשמן טריאו לואיגיידיל וירמו (מגלת נהרות למרדכי ב"י צהלון).  מנעורי ועד עתה נאמן בית החשמן המפואר והיקר ומאד נעלה פרנסיסקו בינטיולי הייתי (הקדמ' הודא' בע"ד לדוד נשיא).  ואנה ה' לפנינו המרומם כמ"ר מנחם תנחום וכו' וקנא לאלהינו ולתורתו נכנס בעבי  הקורה וסבב פני הדבר בחכמתו עם החשמן יר"ה אדון יקר רוח איש תבונה (הקד' מגיה ספ' הזהר, דפ' מנטובה).  שבאו לידיהם עזבונות חכמי היונים שהביא עמו ביזאריאון החשמן מקונסטנטינה (אלים ליש"ר מקנדיה, כתב ג' לזרח).