°, פ"י, עת' יְטָאֵט,— כמו טֵאטֵא: ומפני מה הביא עליהם כנים לפי שהמצריים אמרו לישראל לכו וטאטו בתינו וחצרינו והשוקים ולכך נהפך עפר מצרים לכנים (מד"ר ויושע, וברוב גאונך).  היתה (הסוכה) עשויה ועומדת אם יכול לחדש בה כגון לטאטה או לפרוש לתוכה כרים וכסתות (הלכ' פסוק', סוכה).  הכביד טיאט את הכל כמכבד את הבית (רש"י ישע' ח כג).  הוא דבר הטאוט במטאטא (הוא, במד' כא יא).  יבא ברד ויטאטנו (הוא, ישע' כח יז).  כיצד אינם מרגישים אותה הנידה הגדולה (של הארץ) ולמה לא תטאט את כל היקום מן הקרקע (כתב תמים, או"נ ג).  — ואמר הפיטן: זרע מרעים הקיפוני כזאבים, חרבו מקדשי וסבבוני פרים רבים, טאטו המקדש המעוז וגורשתי ממנוחי, יבש כחרש כחי (קינ' ליל ת"ב, אקונן).