1 ש"ז, מ"ר טַבּוּרִים, — שָׁרָר, ובהשאלה, טַבּוּר הארץ, האמצעי, המרכז, המקום הגבוה: הנה עם ירדים מעם טַבּוּר הארץ (שופט' ט לז).  עשה מקנה וקנין ישבי על טַבּוּר הארץ  (יחזק' לח יב).  — ובמשמ' מרכז:  דרך האש והרוח להיות מהלכם ממטה מטבור הארץ למעלה כלפי הרקיע רמב"ם יסודי התורה ד ב.  — ובמשמ' העקרית:  ומילדין את האשה בשבת וכו' ומחללין עליה את השבת וקושרין את הטבור 2 שבת יח ד.  דדיו שוכבים כשל אשה כרסו צבה טבורו יוצא בכור' ז ה.  כל המכניס ידו למטה מטבורו תקצץ נדה יג:.  — ואמר הפיטן: סלה כל אבירי הטבור והשרר, רטיה למזור אין לברר ר"א קליר, קינ', מי יתן.