*, ש"ז, מ"ר טִבּוּרִים, — כמו טַבּוּר: מאין היו מודדין (כשנמצא חלל סמוך לעיר) ר"א אומר מטיבורו ר"ע אומר מחוטמו (סוט' ט ד).  קושרין את הטיבור ור' יוסי אומר אף חותכין (תוספתא שבת טו ג).  רואין שתי ידיו (של העובר בבטן אמו) כמין שתי טיפין של זבוב טיבורו כמין טיפה של זבוב (ירוש' נדה ג נ ד).  מודים חכמים לר' יוסי בטיבור של שני תינוקות שחותכין (שבת קכט:).  עד היכן קורע (האבל) עד טיבורו ויש אומרים עד לבו וכו' הגיע לטיבורו מרחק שלש אצבעות וקורע (מו"ק כו:).  מהיכן הולד נוצר מראשו וכו' אבא שאול אומר מטיבורו (יומ' פה.).  שנשתרבב לשונם (של המרגלים) ונפל על טיבורם והיו תולעים יוצאות מלשונם ונכנסות בטיבורם ומטיבורם נכנסות בלשונם (סוט' לה.).  מיד היה יורד הקב"ה בכבודו כביכול וחותך טיבורן ומרחיצן וסכן (מד"ר שמות כג).  פיו סתום טיבורו פתוח ואוכל ממה שאמו אוכלת (שם ויקר' יד).  אין קורעין אלא על הטיבור (שמחות ט).  מכאן שכורתין את הטיבור בשבת (הלכ' פסוק', שבת).  — ובהשאלה, טִבּוּר הארץ, העולם: ולמה נקרא שמה טבריא שיושבת בטיבורה של ארץ ישראל (מגי' ו.).  למה נקרא שמה (של סנהדרין) שררך שהיא יושבת בטיבורו של עולם (סנה' לז.).  כשם שהטיבור הזה נתון באמצע האיש כך ארץ ישראל טיבורה של עולם (תנחומא קדוש' י).