1, ש"ז, מ"ר טַבָּחִים, — א) מְבַשֵׁל, מי שאומנותו להכין המאכלים, Koch; cuisinier; cook: ויאמר שמואל לַטַּבָּח תנה את המנה אשר נתתי לך וכו' וירם הַטַּבָּח את השוק והעליה וישם לפני שאול (ש"א ט כג-כד). ויקצף פרעה על שני סריסיו על שר המשקים ועל שר האופים ויתן אתם במשמר בית שר הַטַּבָּחִים אל בית הסהר (בראש' מ ב-ג). נבוזראדן רב טַבָּחִים עבד מלך בבל (מ"ב כה ח). — ובתו"מ: מעשה בטבחו של אונקלוס הגר שהביא פתו לפני רבן גמליאל וכו' (תוספתא כל' ב"ב ב ד).  לטבחו של מלך ויודע כמה הוצאות יוצאות למלך על שולחנו (ספרי דבר' שנז). משל לטבחו של מלך שהוא יודע מה המלך מקריב על שולחנו (מד"ר במד' יה). הקורה מוטה על הכותל ותולה אותו כדרך שהטבחין עושין (סנה' ו ד). — ב) *מי שאומנותו לטבֹח בהמה, שוחט, או קצב, Schlächter; Fleischer,  égorgeur; butcher: טוב שברופאים לגיהנם והכשר שבטבחים שותפו של עמלק (קדוש' ד יד). אמר רבי ינאי טבח שהוא מקצב והכה בין מלמעלה בין מלמטה גולה (ירוש' מכות ב לא ג). טבח אומן אסור לשקול בשר ביד ביצ' כח.. כל טבח שאינו יודע הלכות שחיטה אסור לאכול משחיטתו (חול' ט.). הטבח צריך שני כלים של מים אחד שמדיח בו בשר ואחד שמדיח בו חלבים (שם ח:). הטבח צריך שלשה סכינין אחת ששוחט בה ואחת שמחתך בה בשר ואחת שמחתך בה חלבים (שם). והטבח לוקח ושוחט לוקח ושוהה (ב"ק פ.). בצפור לא נתעסקה בשוק של טבחים לא עברה נדה ג.. אמר לו (בעה"ב לר"ח) טבח הייתי וכל בהמה יפה שהייתי רואה כל ימות השבת הייתי מפרישה לשבת (מד"ר בראש' יא). שבעה אין להן חלק לעוה"ב ואלו הן לבלר וסופר וטוב שברופאין ודיין לעירו וקוסם חזן וטבח (אדר"נ לו). שלא ילמדנו (את העבד) לא צבע ולא טבח ולא נחתום  לרבים (מס' עבד' ב). כהן היה ועני היה אמר לו לך והשתתף עם טבח ישראל (הלכ' פסוק', בכורות). היה לטבח שור אפילו שוה מאה דינרין ולקח דינר אחד מן הלוקח (רמב"ם מכיר' ט ז). — ג) °מי שאומנותו להמית מי שנדון למיתה, תַּלְיָן: אמר שר הטבחים (של אלכסנדר) מדוע חרבות נקמותיך הובאו בעריהן (ר"י אלחריזי, מוסר' הפלסופ' ג ז). אב הרחמים הלזה (קיסר חינה) יושב ספון וטמון כאליל קנא ונוקם בתוך היכלו ועין רואי לא תשזפהו אם ידבנו לבו לשוטט חוצות שני אלפים טבחים ואיש משחתו וכלי מפצו בידו לפניו ירוצו וכו' פקודת שר הטבחים יקרה בעיניהם (של החינים) וכאחד השרים ממשפחת הקיסר חגורה ממשי ירוק יחגור (שבי"ע ג, חינא). — וכמו *טָבוּחַ, שֵׁם לרוח חם מאד: ערב יום טוב של עצרת סכנה (להקיז דם) שיש רוח אחד ששמו טבח שיוצא בערב יו"ט של עצרת (הלכ' פסוק', מועד), ועי' ערך *טָבוּחַ.