, פ"י, מקו' טְבֹחַ, לִטְבּוֹחַ, — א) טָבַח שור וכיוצא בזה, הרגו לאכילה, schlachten; tuer; to slay: כי יגנב איש שור או שה וּטְבָחוֹ או מכרו (שמות כא לז).  ואני ככבש אלוף יובל לִטְבּוֹחַ (ירמ' יא יט).  הילילו הרעים וזעקו והתפלשו אדירי הצאן כי מלאו ימיכם לִטְבּוֹחַ (שם כה לד).  שורך טָבוּחַ לעיניך ולא תאכל ממנו (דברים כח לא).  — ובענין הריגת אנשים במלחמה וכדומה: בתולתי ובחורי נפלו בחרב הרגת ביום אפך טָבַחְתָּ לא חמלת (איכ' ב כא).  למען טְבֹחַ טבח הוחדה (יחזק' כא יה).  חרב פתחו רשעים ודרכו קשתם להפיל עני ואביון לִטְבוֹחַ ישרי דרך (תהל' לז יד).  — ובמליצה °טָבַח את יצרו, ואמר הפיטן: גבורות הזובחים, אשר יצרם טובחים, ומודים ומשבחים המה הגבורים (ר' אפרים, בח"א למהרש"א, סנה' מג:).  — ב) בִּשֵּׁל והכין המאכלים, kochen; cuire; to cook: ויאמר (יוסף) לאשר על ביתו הבא את האנשים הביתה וּטְבֹחַ טבח והכן כי אתי יוכלו האנשים בצהרים (בראש' מג ט"ז).  ולקחתי את לחמי ואת מימי ואת טבחתי אשר טָבַחְתִּי לגזזי ונתתי לאנשים אשר לא ידעתי אי מזה המה (ש"א כה יא). חכמות בנתה ביתה חצבה עמודיה שבעה טָבְחָה טבחה מסכה יינה אף ערכה שלחנה (משלי ט א-ב).— ובתו"מ: גנב וטבח ומכר ביום הכפורים (ב"ק ז ב). כסבורין של אביהם היא (הפרה) וטבחוה ואכלוה משלמין דמי בשר בזול (כתוב' לד:).  מעשה בדואג בן יוסף שמת והניח בן קטן לאמו והיתה ממדדת אותו בטפחים ונותנת משקלו זהב לשמים בכל שנה ושנה וכיון שהקיפה מצודה לירושלים טבחתו אמו בידה (מד"ר איכ', ראה ה').  — וכמו"כ במשמ' בשוּל: ממקום שטובחת אכילתה (ביל' כה.), ר"ל המקום ששם המזון מתבשל ומתעכל.