*, ש"ז, —  שה"פ מן א. טִבֵּל:  במגמא חומץ של תרומה אחר טיבולו (ירוש' שבת יד יד ד).  מגמע (את החומץ) ובולע כאן לפני טיבול כאן לאחר טיבול (ירוש' בבלי שם קיא.).  כל שטיבולו במשקה צריך נטילת ידים (פסח' קיה.).  נטל ידיו בטיבול ראשון נוטל ידיו בטיבול שני (שם:).  הרוצה שלא יבא לידי חולי מעיים יהא רגיל בטיבול קיץ וחורף (גיט' ע.). —  °ומ"ר:  ירק זה אינו בא לחובה אלא לפטור את המרור מברכת בורא פרי האדמה בטיבול  שני שהרי אנו צריכין בשני טיבולין כדי לעשות שינוי מפני התינוקות כדי שיבינו וישאלו (שבלי הלקט, פסח ריח). —  ועצם הדבר שבו מטבלים בשר וכדומה:  ועושין ממנו (מן היין) מיני טבול הנעשין בחומץ כגון חרדל (דוד בר"ש צלעי, REJ 1899, 238).