ש"ז,שה"פ מן טָבַח, א) בשול והכנת המאכלים לסעודה: ויאמר (יוסף) לאשר על ביתו הבא את האנשים הביתה וטבח טֶבַח והכן כי אתי יאכלו האנשים בצהרים (בראש' מג יו).  חכמות בנתה ביתה חצבה עמודיה שבעה טבחה טִבְחָהּ מסכה יינה אף ערכה שלחנה (  משלי ט א-ב).  הרי שהיה פיתו אפוי וטבחו טבוח ויינו מזוג ומת אביו (כתוב' ג:).  — ב) הריגת בהמה לאכילה, d.Schlachten; égorgement; slaying: כשה לַטֶּבַח יובל וכרחל לפני גזזיה (ישע' נג ז).  הולך אחריה פתאם כשור אל טֶבַח יבא (משלי ז כב).  חרבו כל פריה ירדו לַטָּבַח (נרמ' נ כז).  — והריגת אנשים במלחמה וכיוצא בזה: כי קצף ליי' על כל הגוים וחמה על כל צבאם החרימם נתנם לַטָּבַח (ישע' לד ב).  כי זבח ליי' בבצרה וְטֶבַח גדול בארץ אדום (שם ו). שדד מואב ועריה עלה ומבחר בחוריו ירדו לַטָּבַח (ירמ' מח יה).  ומניתי אתכם לחרב וכלכם  לַטֶּבַח תכרעו (ישע' סה יב). חרב חדה הוחדה וגם מרוטה למען טבח טֶבַח הוחדה (יחזק' כא יד-יה).  חרב פתוחה לְטֶבַח מרוטה להכיל (שם לג).