1, ש"ז, לֶב-2, לִבִּי, לִבְּךָ, לִבֶּךָ, לִבֵּךְ, לִבּוֹ, לִבָּהּ, לִבֵּנוּ, לִבְּכֶם, לִבָּם, לִבָּן, לִבְּהֶן, לִבּוֹת, לִבּוֹתָם, לִבֹּתָם, —   א) אבר עצלי בקרב גוף בע"ח כעין כיס שבו מתקבץ הדם וממנו נשלח לכל האברים, Herz, coeur; heart, ובהרחב' גם לחלק החיצוני של הגוף שממול הלב ומכסה עליו:  ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התמים והיו על לֵב אהרן (שמות כח ל).  ונשא אהרן את  שמות בני ישראל בחשן המשפט על לִבּוֹ בבאו אל הקדש (שם כט).  ויקח שלשה שבטים בכפו ויתקעם בְּלֵב אבשלום (ש"ב יח יד).  ויהוא מלא ידו בקשת ויך את יהורם בין זרעיו ויצא החצי מִלִּבּוֹ ויכרע ברכבו (מ"ב ט כד).  אפגשם כדב שכול ואקרע סגור לִבָּם ואכלם שם כלביא (הוש' יג ח).  שימני כחותם על לִבֶּךָ כחותם על זרועך (שה"ש ח ו).  חרב פתחו רשעים ודרכו קשתם להפיל עני ואביון לטבוח ישרי דרך חרבם תבוא בְלִבָּם וקשתותם תשברנה (תהל' לז יד-יה).  חציך שנונים עמים תחתיך יפלו בְּלֵב אויבי המלך (שם מה ו).  היצר יחד לִבָּם המבין אל כל מעשיהם (שם לג טו).  לִבּוֹ (של הלויתן) יצוק כמו אבן (איוב מא יו).  גם בשחק יכאב לֵב ואחריתה שמחה תוגה (משלי יד יג).  קשרם (את מצות אביך ואמך) על לִבְּךָ תמיד ענדם על גרגרתך (שם ו כא).  קשרם על גרגרותיך כתבם על לוח לִבֶּךָ (שם ג ג).  —  קירות הַלֵּב:  מעי מעי אוחולה קירות לִבִּי (ירמ' ד יט). —  סָעַד לִבּוֹ וכדומה, אכל וחזקו כחותיו:  ואקחה פת לחם וסעדו לִבְּכֶם ואחר תעברו (בראש' יח ה).  ויאמר אבי הנערה אל חתנו סעד לִבְּךָ פת לחם ואחר תלכו (שפט' יט ה). —  ובתו"מ:  ניקב קרום של מוח ניקב הלב לבית חללו (חול' ג א).  מאתים וארבעים ושמונה אברים באדם שלשים בפיסת הרגל וכו' שמנה בצואר ששה במפתח של לב חמשה בנקביו (אהל' א ח).  כל האיברין תלויין בלב והלב תלוי בכיס (ירוש' תרומ' ח מו:).  הרגיל בקצח אינו בא לידי כאב לב (בבלי ברכ' מ.).  כליות יועצות לב מבין לשון מחתך (שם סא.).  אמר רב כל חולי ולא חולי מעים כל כאב ולא כאב לב כל מיחוש ולא מיחוש ראש (שבת יא.).  עשרה דברים משמשין את הנפש הושט למזון והקנה לקול וכו' והכליות מחשבות והלב גומר (מד"ר ויקר' ד).  האוכל משקל דינר קצח לבו נעקר ארבעים אגוזים לבו נעקר ארבעים ביצים לבו נעקר רביעית של דבש לבו נעקר (כלה רבתי א).  לב בגוף כמלך במלחמה (יצירה ו ב). —  וחלק הגוף מפנים לעומת הלב:  וכהן אוחז בבגדיה (של הסוטה) אם נקרעו נקרעו אם נפרמו נפרמו עד שהוא מגלה את לבה וסותר את שערה ר"י אומר אם היה לבה נאה לא היה מגלהו (סוט' א ה). עור העריסה עור הלב של קטן עור הכר (כלים כו ה).  —  ב) לפי אמונת הקדמונים מקום מושבת הרבה סגולות של בע"ח ומדות נפשיות, כמו גבורה ודעת ורגש וכיוצא בזה; מקום הכח והגבורה לטוב ורע:  והוא גם בן חיל אשר לִבּוֹ כְּלֵב האריה (ש"ב יז י).  ואני אחזק את לִבּוֹ ולא ישלח את העם (שמות ד כא).  ויחזק יי' את לֵב פרעה ולא שלח את בני ישראל (שם י כ).  כי מאת יי' היתה לחזק את לִבָּם לקראת המלחמה (יהוש' יא כ).  והבנים קשי פנים וחזקי לֵב (יחזק' ב ד).  ואמיץ לִבּוֹ בגבורים ערום ינוס ביום ההוא (עמו' ב יו).  חזק ויאמץ לִבֶּךָ וקוה אל יי' (תהל' כז יד).  שמעו אלי אבירי לֵב הרחוקים מצדקה (ישע' מו יב).  אשתוללו אבירי לֵב נמו שנתם ולא מצאו כל אנשי חיל ידיהם (תהל' עו ו). —  מצא את לִבּוֹ, מצא כח ואמץ לדבר:  על כן מצא עבדך את לִבּוֹ להתפלל אליך את התפלה הזאת (ש"ב ז כז). —  היה לו לֵב לעשות, היה לו אמץ ברוחו:  ונבנה את החומה ותקשר כל החומה עד חציה ויהי לֵב לעם לעשות (נחמ' ג לח). —  °הוא כֻּלּוֹ לֵב, הוא גבור ואמיץ רוח:  ובני אדם אומרים על מי שהוא גבור שהוא כלו לב (אוהב משפט לאיוב נח.). —  ואמר  החכם:  הרוצה להאריך ימים יזמין למקרים לב אמיץ (מ' אלדבי ש"א ה ט). —  ולהפך, לִבּוֹ היה כְלֵב אשה, שנשבר כחו:  והיה לֵב גבורי אדום ביום ההוא כְּלֵב אשה מצרה (ירמ' מט כב). —  נמס לבו וכדומה:  ואחי אשר עלו עמי המסיו את לֵב העם (יהוש' יד ח).  בוקה ומבוקה ומבלקה וְלֵב נמס ופק ברכים וחלחלה בכל מתנים (נחו' ב יא).  והיה כי יאמרו אליך על מה אתה נאנח ואמרת אל שמועה כי באה ונמס כל לֵב ורפו כל ידים וכהתה כל רוח (יחזק' כא יב).  וירא (שאול) ויחרד לִבּוֹ מאד (ש"א כח ה).  אף לזאת יחרד לִבִּי ויתר ממקומו (איוב לז א).  ותגד לו אשתו (לנבל) את הדברים האלה (שדבר דוד) וימת לִבּוֹ בקרבו והוא היה לאבן (ש"א כה לז).  למען למוג לֵב והרבה המכשלים על כל שעריהם נתתי אבחת חרב (יחזק' כא כ).  פצו עלי פיהם אריה טרף ושאג וכו' היה לִבִּי כדונג נמס בתוך מעי (תהל' כב יה).  כי אפפו עלי רעות וכו' עצמו משערות ראשי וְלִבִּי עזבני (שם מ יג). —  ומקום המחשבות וכו':  וירא יי' כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבת לִבּוֹ רק רע כל היום (בראש' ו ה).  כי יצר לֵב האדם רע מנעריו (שם ח כא).  וּבְלֵב כל חכם לֵב נתתי חכמה ועשו את כל אשר צויתך (שמות לא ו).  וכל חכם לֵב בכם יבאו ויעשו את כל אשר צוה יי' (שם לה י).  ועשה בצלאל ואהליאב וכל איש חכם לֵב אשר נתן יי' חכמה ותבונה בהמה לדעת לעשת את כל מלאכת עבדת הקדש וכו' כל איש חכם לֵב אשר נתן יי' חכמה בְּלִבּוֹ (שם לו א-ב).  וכל אשה חכמת לֵב בידיה טוו (שמות לה כה).  ולא נתן יי' לכם לֵב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמע (דבר' כט ג).  הנה נתתי לך לֵב חכם ונבון אשר כמוך לא היה לפניך ואחריך לא יקום כמוך (מ"א ג יב).  ונתתי להם לֵב לדעת אתי כי אני יי' והיו לי לעם (ירמ' כד ז).  כי תבוא חכמה בְלִבֶּךָ ודעת לנפשך ינעם (משלי ב י).  חכם לֵב יקח מצות ואויל שפתים ילבט (שם י ח).  עכר ביתו ינחל רוח ועבד אויל לחכם לֵב (שם יא כט).  לחכם לֵב יקרא נבון (שם טז כא).  בני אם חכם לִבֶּךָ ישמח לבי גם אני (שם כג יה).  שמים לרום וארץ לעמק וְלֵב מלכים אין חקר (שם ג). —  קָנָה לֵב, השיג דעת וחכמה:  קנה לֵב אהב נפשו שמר תבונה למצא טוב (משלי יט ח). —  ולהפך, אין לֵב, שאין לו דעת:  ויהי אפרים כיונה פותה אין לֵב מצרים קראו אשור הלכו (הוש' ז יא).  שמעו נא זאת עם סכל ואין לֵב עינים להם ולא יראו אזנים להם ולא ישמעו (ירמ' ה כה).  למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה וְלֶב-אין (משלי יז יו). —  ואָבַד לִבּוֹ, אבדה דעתו ואינו יודע מה יעשה:  והיה ביום ההוא נאם יי' יאבד לֵב המלך וְלֵב השרים ונשמו הכהנים והנבאים יתמהו (ירמ' ד ט). —  חֲסַר לֵב, חסר דעת:  וארא בפתאים אבינה בבנים נער חסר לֵב (משלי ז ז).  מי פתי יסר הנה חסר לֵב אמרה לו (שם ט ד).  בשפתי נבון תמצא חכמה ושבט לגו חסר לֵב (שם י יג).  בז לרעהו חסר לֵב ואיש תבונות יחריש (שם יא יב).  עבד אדמתו ישבע לחם ומרדף ריקים חסר לֵב (שם יב יא).  אולת שמחה לחסר לֵב ואיש תבונה יישר לכת (שם יה כא).  שפתי צדיק ירעו רבים ואוילים בחסר לֵב ימותו (שם י כא).  וגם בדרך שהסכל הלך לִבּוֹ חסר ואמר לכל סכל הוא (קהל' י ג). —  לֵב הכסיל, הנער:  אדם ערום כסה דעת וְלֵב כסילים יקרא אולת (משלי יב כג).  אולת קשורה בְלֶב-נער שבט מוסר ירחיקנה ממנו (שם כב יה). —  ומקום משכן הרצון והכַוָּנָה. —  היה לִבּוֹ אחרי פלוני, רצה בפלוני להמליכו וכדומה:  ויבא המגיד אל דוד לאמר היה לֵב איש ישראל אחרי אבשלום (ש"ב טו יג). —  לִבּוֹ על פלוני, הוא כֹעֵס עליו:  וידע יואב בן צריה כי לֵב המלך על אבשלום (ש"ב יד א). —  *ולִבּוֹ עליו, דעתו עליו, הוא בדעתו, דעתו מיושבת עליו:  אומרים לו לאדם לב זה עליך אם אמר לאו מתירין אותו (נדר' כא:). —  *וּבְלִבּוֹ על פלוני, במשמ' הקוד':  והקרובים (של הנדון למיתה) באים ושואלין בשלום הדיינים ובשלום העדים כלומר דעו שאין בלבנו עליכם כלום שדין אמת דנתם (סנה' ו ו).  אמר משה רבון העולם הריני מפוייס שמחלת לישראל אלא הודיע לעיני כל האומות שאין בלבך עליהם (מד"ר שמות נא). —  ועל הדבר, במשמ' הוא חשב עליו ועסק בו:  אין עיניך וְלִבְּךָ כי אם על בצעך ועל דם הנקי לשפוך ועל העשק ועל המרוצה לעשות (ירמ' כב יז). —  *ועל פלוני, במשמ' זו:  וכי יש אשה שמנאפת תחת אשה אלא זו היא שפגעה באיש אחר ונתנה עיניה בו והיא משמשת עם בעלה ולבה עליו (מד"ר במד' ט). —  וכמו"כ לפלוני:  בזמן שהאשה מיוחדת עם בעלה והיא משמש' עמו ולבה לאיש אחר שראתה בדרך אין לך ניאוף גדול מזה (שם). —  לִבּוֹ עם פלוני, נוטה אליו רצון וידידות:  אכול ושתה יאמר לך וְלִבּוֹ בל עמך (משלי כג ז). —  לִבּוֹ במקום פלוני, בחר במקום ורצה בו ומוכן לכל מי שיבקשהו שם:  הקדשתי את הבית הזה אשר בנתה לשום שמי שם עד עולם והיו עיני וְלִבִּי שם כל הימים (מ"א ט ג). —  דִּבֵּר על לִבּוֹ של פלוני, דבר אליו דברי רצון, להטותו לדבר, לפתותו, לאמץ לבו:  ויאהב את הנערה וידבר על לֵב הנער (בראש' לד ג).  וינחם אותם (יוסף את אחיו) וידבר על לִבָּם (שם נ כא).  ויקם אישה וילך אחריה לדבר על לִבָּהּ להשיבו3 (שפט' יט ג).  ועתה קום צא ודבר על לֵב עבדיך (ש"ב יט ח).  ותאמר אמצא חן בעיניך אדני כי נחמתני וכי דברת על לֵב שפחתך (רות ב יג).  הנה אנכי מפתיה והלכתיה המדבר ודברתי על לִבָּהּ (הוש' ב יו).  וידבר יחזקיהו על לֵב כל הלוים המשכילים שכל טוב ליי' ויאכלו את המועד שבעת הימים (דהי"ב ל כב). —  היה בְלִבּוֹ, עם לִבּוֹ לעשות, היתה דעתו וכוָנתו לעשות דבר:  עד מתי היש בְּלֵב הנבאים נבאי השקר ונביאי תרמת לבם (ירמ' כג כו).  ויהי אחרי כן היה עם לֵב יואש לחדש את בית יי' (דהי"ב כד ד). —  ובלי הפעל היה:  חלקו מחמאת פיו וקרב לִבּוֹ (תהל' נה כב). —  ובתו"מ:  היה בלבו לתרום מיין על יין (תוספתא תרומ' ד ח).  שהיה בלבו לעשות תפושה אחת ונמלך לעשותו שתי תפושות (ירוש' שם ב מא:).  בגד זה ארגתיו בטהרה ולא היה בלבי לשומרו בטהרה (בבלי חגי' כ.).  מכבדו עד שלא לוה ממנו שיש בלבו ללות ממנו (מדר' תנא' דבר' כג כא). —  *היה בְלִבּוֹ על דבר, היתה כוָנתו על הדבר:  הושיט ידו בסל וכו' והמגריפה בתוך הסל והיה בלבו על הסל ולא היה בלבו על המגריפה (חגי' כ.). —  בָּא עַל לִבּוֹ לעשות, עלה בדעתו וברצונו לעשות:  ויכל שלמה את בית יי' ואת בית המלך ואת כל הבא על לֵב שלמה לעשות בבית יי' ובביתו (דהי"ב ז יא). —  ועלה על לִבּוֹ, במשמ' זו: כל כסף אשר יעלה על לֶב-איש להביא בית יי' (מ"ב יב ה).  ובנו במות התפת אשר בגי בן הנם לשרף את בניהם ואת בנתיהם באש אשר לא צויתו ולא עלתה על לִבִּי (ירמ' ז לא). —  ובתלמ':  וכי עלתה על לבנו שזקני ב"ד שופכי דמים הם (ספרי דבר' רי). —  ובמשמ' זכר דבר:  בימים ההמה נאם יי' לא יאמרו עוד ארון ברית יי' ולא יעלה על לֵב ולא יזכרו בו (ירמ' ג יו).  הלוא את הקטר אשר קטרתם בערי יהודה ובחצות ירושלם וכו' אתם זכר יי' ותעלה על לִבּוֹ (שם מד כא).  כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה ולא תזכרנה הראשנות ולא תעלינה על לֵב (ישע' סה יז). —  ומקום המחשבה הפנימית, הנסתרת של האדם:  כי נבל נבלה ידבר וְלִבּוֹ יעשה און (ישע' לב ו).  ויי' צבאות שפט צדק בחן כליות וָלֵב (ירמ' יא כ).  אני יי' חקר לֵב בחן כליות ולתת לאיש כדרכו (שם יז י).  שאול ואבדון נגד יי' אף כי לִבּוֹת בני אדם (משלי טו יא). —  אמר אל לִבּוֹ, דִבֵּר אל לִבּוֹ, חשב בנפשו ולא הוציא מפיו:  ויאמר יי' אל לִבּוֹ לא אסף לקלל עוד את האדמה (בראש' ח כא).  ויפל אברהם על פניו ויצחק ויאמר בְּלִבּוֹ הלבן מאה שנה יולד ואם שרה הבת תשעים שנה תלד (שם יז יז).  אני טרם אכלה לדבר אל לִבִּי והנה רבקה יצאת (שם כד מה).  ויאמר עשו בְּלִבּוֹ יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי (שם כז מא).  וחנה היא מדברת על לִבָּה רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע (ש"א א יג).  ויאמר ירבעם בְּלִבּוֹ עתה תשוב הממלכה לבית דוד (מ"א יב כו).  שכני בחגוי סלע מרום שבתו אמר בְּלִבּוֹ מי יורידני ארץ (עובד' א ג).  ותאמרי בְלִבֵּךְ אני ואפסי עוד (ישע' מז י).  ואמרו אלפי יהודה בְּלִבָּם אמצה לי ישבי ירושלם ביי' צבאות אלהיהם (זכר' יב ה).  אמר בְּלִבּוֹ בל אמוט (תהל' י ו).   אמר בְּלִבּוֹ שכח אל (שם יא).  על מה נאץ רשע אלהים  אמר בְּלִבּוֹ לא תדרש (שם יג).   אמר נבל בְּלִבּוֹ אין אלהים (שם יד א).  אל יאמרו בְלִבָּם האח (שם לה כה).  אמרו בְלִבָּם נינם יחד (שם עד ח).  אמרתי אני בְּלִבִּי לכה נא אנסכה בשמחה (קהל' ב א)  ואמרתי אני בְּלִבִּי כמקרה הכסיל גם אני יקרני (שם יה).  ויאמר המן בְּלִבּוֹ למי יחפץ המלך לעשות יקר יותר ממני (אסת' ו ו). —  ועִם לִבּוֹ, במשמ' זו:  דברתי אני עם לִבִּי לאמר אני הנה הגדלתי והוספתי חכמה (קהל' א יו). —  זָעַק בְּלִבּוֹ:  ולא זעקו אלי בְּלִבָּם כי יילילו על משכבותם (הוש' ז יד). —  חשב בְּלִבּוֹ:  אשר חשבו רעות בְּלֵב כל יום יגורו מלחמות (תהל' קמ ג). —  נקם וכדומ' בְּלִבּוֹ:  כי יום נקם בְּלִבִּי ושנת גאולי באה (ישע' סג ד).  רבות מחשבות בְּלֶב-איש ועצת יי' היא תקום (משלי יט כא).  מרמה בְּלֶב-חרשי רע וליעצי שלום שמחה (שם יב כ).  מים עמקים עצה בְּלֶב-איש ואיש תבונה ידלנה (שם כ ה).  תהפכות בְּלִבּוֹ חרש רע בכל עת מדנים ישלח (שם ו יד).  כי יחנן קולו אל תאמן בו כי שבע תועבות בְּלִבּוֹ (שם כו כה). —  צפן דבר בְּלִבּוֹ:  בְּלִבִּי צפנתי אמרתך למען לא אחטא לך (תהל' קיט יא). —  שָׂמַח בְּלִבּוֹ:  הנה הוא יצא לקראתך וראך ושמח בְּלִבּוֹ (שמות ד יד). —  הגיד לו את כָּל לִבּו, כל מה שטמון בקרבו:  ויהי כי הציקה לו בדבריה כל הימים וכו' ויגד לה את כל לִבּוֹ ויאמר לה מורה לא עלה על ראשי כי נזיר אלהים אני מבטן אמי אם גלחתי וסר ממני כחי וחליתי והייתי ככל האדם ותרא דלילה כי הגיד לה את כל לִבּוֹ ותשלח ותקרא לסרני פלשתים לאמר עלו הפעם כי הגיד לה4 את כל לִבּוֹ (שפט' יו יו-יח). —  *מָה בְלִבּוֹ:  ואין אדם יודע מה בלבו של חבירו (פסח' נד:). —  *בִּטֵּל בְּלִבּוֹ:  מבטלו (את החמץ) בלבו (פסח' ג ז).  בשבת מבטל בלבו בחול מוציא בשפתיו (נדר' עז:). —  *דבר המסור להלב:  לא יתלה עיניו על המקח בשעה שאין לו דמים שהרי הדבר מסור ללב וכל דבר המסור ללב נאמר בו ויראת מאלהיך (ב"מ נח:). —  *דבר שבלב:  אמר רבא הוי דברים שבלב ודברים שבלב אינם דברים (קדוש' מט:).  ביקש קהלת לדון דינין שבלב שלא בעדים ושלא בהתראה (ר"ה כא:). —  *תְּנַאי שֶׁבַּלֵּב וכדומ':  ראו אותו מיסב אינה חזקה אני אומר על התנאין שבלבו הוא מיסב (ירוש' דמאי ב כב ד).  כשהן משביעין אותו אומרים לו הוי יודע שלא על תנאי שבלבך אנו משביעין אותך (נדר' כה.). —  *גְּרוּשַׁת הַלֵּב, שבסתרי לבו החליט לגרשה:  בני שנואה בני נידוי בני תמורה בני מריבה בני שכרות בני גרושת הלב בני ערבוביא בני חצופה — (נדר' כ:). —  *כַּוָּנַת הַלֵּב:  אחר כונת הלב הן הן הדברים (ברכ' יה.).  תהיו מברכין בכוונת הלב כדי שתשלט הברכה בהן (מד"ר במד' יא). —  *לִבּוֹ וּשְׂפָתָיו:  באומר בלבו היום ומוציא בשפתיו סתם (נדר' כח.). —  לִבּוֹ את פלוני, הוא אוהב אותו באמת:  ותאמר אליו איך תאמר אהבתיך וְלִבְּךָ אין אתי (שפט' יו יה). —  בְּלֵב וָלֵב, שאין תוכו כברו:  שוא ידברו איש את רעהו שפת חלקות  בְּלֵב וָלֵב ידברו (תהל' יב ג).  וההפך, בלא  לֵב וָלֵב:  מזבלון יוצאי צבא ערכי מלחמה בכל כלי מלחמה חמשים אלף ולעדר בלא  לֵב וָלֵב (דהי"א יב לג). —  *אחד בפה ואחד בלב, לא כמו שהוא מדבר כן הוא חושב באמת:  שלשה הקב"ה שונאן המדבר אחד בפה ואחד בלב והיודע עדות בחבירו ואינו מעיד לו והרואה דבר ערוה בחבירו ומעיד בו יחידי (פסח' קיג:).  ולא ידבר אחד בפה ואחד בלב (ב"מ מט.). —  °ומשל:  אנוש בפה מתוק ולבו מר פנימו לא כחיצונו, כמו תפוח אשר הותלע ונאה הוא בחזיונו (מראה המוסר ו). —  וההפך, *פיו וְלִבּוֹ שוים, כמו שהוא מדבר כן מחשבתו:  המתכוין לומר תרומה ואמר מעשר וכו' לא אמר כלום עד שיהו פיו ולבו שוין (תרומ' ג ח).  בני אדם מתוך הקפדה הם נודרין וכו' וזה מתוך יישוב נדר ופיו ולבו שוין (ירוש' נדר' א לו ד). —  °הלשון וְהַלֵּב:  ושתסדרנה (את הבקשה) לאט עם הסמוך לה ואל יקדים בה לשונך את לבך (חו"ה, אהב' ה' ו). —  *הוּא וְלִבּוֹ, גם בסתרי לבו:  אתה ולבך יודעים המעשים שעשית והייסורים שהבאתי עליך (ספרי דבר' לב). —  עשה דבר מִלִּבּוֹ, מדעת עצמו, לא עפ"י מצות זולתו:  בזאת תדעון כי יי' שלחני לעשות את כל המעשים האלה כי לא מִלִּבִּי (במד' יו כח).  לא אוכל לעבר את פי יי' לעשות טובה או רעה מִלִּבִּי אשר ידבר יי' אתו אדבר (שם כד יג).  בחדש אשר בדא מִלִּבֹּד5 (מ"א יב לג).  לא נהיה כדברים האלה אשר אתה אומר כי מִלִּבְּךָ אתה בודאם (נחמ' ו ח).  כי לא ענה מִלִּבּוֹ ויגה בני איש (איכ' ג לג).  ואמרת לנביאי מִלִּבָּם שמעו דבר יי' (יחזק' יג ב).  ואתה בן אדם שים פניך אל בנות עמך המתנבאות מִלִּבְּהֶן והנבא עליהן (שם יז).  כי שאל נא לדר רישון וכונן לחקר אבותם וכו' הלא הם יורוך יאמרו לך וּמִלִּבָּם יוצאו מלים (איוב ח ח-י). —  *הוציא דבר מִלִּבּוֹ של פלוני, להראות שלא כמו שהוא חשב:  מטמאין היו הכהן השורף את הפרה ומטבילין אותו להוציא מלבן של צדוקין שהיו אומרים במעורבי השמש היתה נעשית (יומ' ב.).  אמרו עליו על ר"ש בן חלפתא שעסקן בדברים היה והיה עושה דבר להוציא מלבו של ר' יהודה שהיה ר' יהודה אומר אם ניטלה הנוצה פסולה (חול' נז:).  (אמר לו פוטיפר ליוסף יודע אני) שלא פשעת בדבר וכו' אלא כדי להוציאה מלבן של בריות אני מיסרך (מד"ר בראש' פז). —  בְּכָל לֵב, ברצון שלם:  ויכרת את הברית לפני יי' ללכת אחר יי' ולשמר מצותיו ואת עדותיו ואת חקתיו בכל לֵב ובכל נפש (מ"ב כג ג).  והיו לי לעם ואנכי אהיה להם לאלהים כי ישבו אלי בכל לִבָּם (ירמ' כד ז).  ונטעתים בארץ הזאת באמת בכל לִבִּי ובכל נפשי (ירמ' לב מא).  הבינני ואצרה תורתך ואשמרנה בכל לֵב (תהל' קיט לד).  חליתי פניך בכל לֵב חנני כאמרתך (שם נח).  בטח אל יי' בכל לִבֶּךָ ואל בינתך אל תשען (משלי ג ה). —  לֵב אֶבֶן, שממאן לשמע, לֵב בָּשָׂר, נכנע:  והסרתי את לֵב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר (יחזק' לו כו). —  ושָׂם לִבּוֹ שָׁמִיר:  וימאנו להקשיב ויתנו כתף סררת ואזניהם הכבידו משמוע וְלִבָּם שמו שמיר משמוע את התורה (יחזק' לו כוזכר' ז יא-יב). —  לֵב אחד, דעה אחת:  ונתתי להם לֵב אחד ודרך אחד ליראה אותי כל הימים (ירמ' לב לט).  וגם כל שרית6 ישראל לֵב אחד להמליך את דויד (דהי"א יב לח).  גם ביהודה היתה יד האלהים לתת להם לֵב אחד לעשות מצות המלך והשרים בדבר יי' (דהי"ב ל יב).  ישראל אין להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים (סוכ' מה:). —  כְּלִבּוֹ, כרצונו וכחפצו:  בעבור דברך וּכְלִבְּךָ עשית את כל הגדולה הזאת (ש"ב ז כא).  ונתתי לכם רעים כְּלִבִּי ורעו אתכם דעה והשכיל (ירמ' ג יה). —  וייחסו להלב תארים ופעולות רבות מתחלפות לענינים מתחלפים. —  לֵב אָנוּשׁ:  עקב הַלֵּב מכל ואנֻשׁ הוא מי ידענו (ירמ' יז ט). —  *לֵב בָּרוּר:  א"ר יצחק אפי' הדיוט אם אומר לחבירו כזה גנאי הוא לו ומשה אמר למה ה' יחרה אפך בעמך אלא לבו  ברור עליו שאינו תובע צורך עצמו אלא צורכן של ישראל (מד"ר דבר' יא). —   גְּבַהּ לֵב:  תועבת יי' כל גבה לֵב (משלי יו ה). —  *לִבּוֹ גַּס בפלוני:  והארוסות ינשאו חוץ מן הארוסות שביהודה מפני שלבו גס בהן (יבמ' ד י).  וכל הרוצה לראות בא לראות חוץ מעבדיה ושפחותיה מפני שלבה גס בהן (סוט' א ו).  מייחדין את החתן ואת הכלה שעה אחת כדי שיהא לבו גס בה (תוספתא כתוב' א ד). —  והֵגֵס לִבּוֹ:  מתרחק מן הכבוד ולא מגיס לבו בתלמודו (אבות ו ו). —   לֵב הוּתַל:  רעה אפר לֵב הותל הטהו ולא יציל את נפשו (ישע' מד כ). —  לֵב חָדָשׁ, ברגשות ומחשבות אחרות:  השליכו מעליכם את כל פשעיכם אשר פשעתם בם ועשו לכם לֵב חדש ורוח חדשה ולמה תמתו בית ישראל (יחזק' יח לא).  ונתתי לכם לֵב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם (שם לו כו). —  °לֵב חָלוּק, מפקפק:  הפרש (יש) בין שאדם רואה בין שאחרים משיחין לו כשאחרים משיחין לו פעמים לבו חלוק אבל כאן אתם ראיתם (מכי' יתרו ט).  אותה שעה (שעמדו ישראל לפני הר סיני) לא היה בהם וכו' לא טפשין ולא חלוקי לב (מד"ר שה"ש, כלך יפה). —  חֲנַף לֵב:  וחנפי לֵב ישימו אף לא ישועו כי אסרם (איוב לו יג). —  לֵב טהור:  לֵב טהור ברא לי אלהים ורוח נכון חדש בקרבי (תהל' נא יב). —  וטהור הַלֵּב, מי שיש לו לב טהור:  אהב טהור לֵב חן שפתיו רעהו מלך (משלי כב יא). —  טוֹב לֵב, שָׂמֵח:  וילכו לאהליהם שמחים וטובי לֵב על כל הטובה אשר עשה יי' לדוד עבדו ולישראל עמו (מ"א ח סו).  כל ימי עני רעים וטוב לֵב משתה תמיד (משלי יה יה).  ויצא המן ביום ההוא שמח וטוב לֵב (אסת' ה ט). —  לֵב טוב:  ותבא אביגיל אל נבל והנה ולו משתה בביתו כמשתה המלך וְלֵב נבל טוב עליו והוא שכֹר עד מאד (ש"א כה לו).  לך אכל בשמחה לחמך ושתה בְלֶב-טוב יינך כי כבר רצה האלהים את מעשיך (קהל' ט ז). —  ובזמן החדש ישמש במשמ' הנטייה לעשות טובה לזולת, וכדומה. —  יְשַׁר לֵב:  מגני על אלהים מושיע ישרי לֵב (תהל' ז יא).  כוננו חצם על יתר לירות במו אפל לישרי לֵב (שם יא ב). —  נמהר לֵב:  אמרו לנמהרי לֵב חזקו אל תיראו (ישע' לט ד). —  נדיב לֵב:  כל נדיב לֵב הביאו חח ונזם וטבעת וכומז (שמות לה כב).  נְצֻרַת לֵב:  והנה אשה לקראתו שית זונה ונצרת לֵב (משלי ז י). —  סוּג לֵב:  מדרכיו ישבע סוג לֵב ומעליו איש טוב (משלי יד יד). —  לֵב סורר, ממרה:  ולעם הזה היה לֵב סורר ומורה סרו וילכו (ירמ' ה כג). —  לִבּוֹ סמוך, בוטח:  סמוך לִבּוֹ לא יירא עד אשר יראה בצריו (תהל' קיב ח). —  נעוה לֵב:  לפי שכלו יהלל איש ונעוה לֵב יהיה לבוז (משלי יב ח). —  °עִוֵּר לֵב:  ועורי לב יחשבו כי העושר מעלה גדולה לצדיקים (ראב"ע, בראש' כה לד). —  לֵב עָמֹק:  יחפשו עולת תמנו חפש מחפש וקרב איש וְלֵב עמק (תהל' סד ז). —  לֵב עָקֹב, עי' לֵב אָנוּשׁ.  ואמר בן סירא:  לב עקוב יתן עצבת ואיש ותיק ישיבנה בו (ב"ס גני' לג כה). —  *לֵב עקור:  שאם עשה אדם תשובה שלמה שלבו עקור עליו הקב"ה מוחל לו (מדר' תהל' לב). —  עִקֵּשׁ לֵב:  עקש לֵב לא ימצא טוב (משלי יז כ).  תועבת יי' עקשי לֵב ורצונו תמימי דרך (שם יא כ). —  עֲרַל לֵב, שאינו רוצה לשמע:  כי כל הגוים ערלים וכל בית ישראל ערלי לֵב (ירמ' ט כה).  כל בן נכר ערל לֵב וערל בשר לא יבוא אל מקדשי (יחזק' מד ט). —  *לֵב קטן, ההפך מן נדיב:  ללב קטן לא נאוה עושר ולאיש רע עין למה זה חרוץ (ב"ס גני' יד ג). —  *קְצַר לֵב, מקנא, קמצן:  שלא יהא קצר הלב שהוא מבזה את את היקרים (כלה רבתי ג). —  קשה הַלֵּב:  כי כל בית ישראל חזקי מצח וקשי לֵב המה (יחזק' ג ז). —  לֵב רַגָּז:  ונתן יי' לך שם לֵב רגז וכליון עינים ודאבון נפש (דבר' כח סה). —  °רְחַב לֵב, גאותן, מתגאה:  בני מחוזא שהן רחבי לב ומקפידין על לבושיהן להיות מכוונים (רש"י ור"נ על הרי"ף, שבת מא:). —  לֵב רַע, עצוב, נוגה:  מעדה בגד ביום קרה חמץ על נתר ושר בשרים על לֶב-רע (משלי כה כ).  ובמשמ' שרוצה ברעת חברו:  כסף סיגים מצפה על חרש שפתים דלקים וְלֶב-רע (שם כו כג). —  לֵב נשבר, שבור הַלֵּב:  לֵב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה (תהל' נא יט).  הרופא לשבורי לֵב ומחבש לעצבותם (שם קמז ג). —  °לֵב שָׁחוֹר, עצב, נוגה:  אמר לו לב"ס לבי שחור ומכוער ונפשי מרה ואיני יודע ממה א"ל מפני סם המות שאכלת ולבך שחור שצרה קרובה ממך (א"ב של ב"ס, לג). —  ובזמן החדש השתמשו בדבור זה במשמ' מדות מגונות. —  לֵב שָׁלֵם:  אנה יי' זכר נא את אשר התהלכתי לפניך באמת וּבְלֵב שלם והטוב בעיניך עשיתי (ישע' לח ג).  ןאתה שלמה בני דע את אלהי אביך ועבדהו בְּלֵב שלם ובנפש חפצה (דהי"א כח ט). —  לֵב שָׂמֵחַ:  לֵב שמח ייטב גהה ורוח נכאה תיבש גרם (מלי יז כב).  אבל תירוש אמללה גפן נאנחו כל שמחי לֵב (ישע' כד ז). —  לֵב תמים:  יהי לִבִּי תמים בחקיך (תהל' קיט פ). —  ועם פעלים מתחלפים7:  לך אמר לִבִּי בקשו פני (תהל' כז ח).  א"ל לבך אנסך (שבוע' כו.).  בו בטח לִבִּי ונעזרתי ויעלז לִבִּי (תהל' כח ז).  בטח בה לֵב בעלה ושלל לא יחסר (משלי לא יא). —  גָּבַהּ לִבּוֹ, התגאה:  יען גבה לִבְּךָ ותאמר אל אני (יחזק' כח ב).  גבה לִבְּךָ ביפיך שחת חכמתך על יפעתך (שם יז).  וכחזקתו גבה לִבּוֹ עד להשחית וימעל ביי' אלהיו (דהי"ב כו יו).  יי' לא גבה לִבִּי ולא רמו עיני (תהל' קלא א).  לפני שבר יגבה לֶב-איש ולפני כבוד ענוה (משלי יח יב). —  ובמשמ' עשה מעשים גדולים:  ויגבה לִבּוֹ בדרכי יי' ועוד הסיר את הבמות (דהי"ב יז ו). —  יגיל הַלֵּב:  בנפל אויביך אל תשמח ובכשלו אל יגל לִבֶּךָ (משללי כד יז).  ואני בחסדך בטחתי יגל לִבִּי בישועתך (תהל' יג ו). —  דִבֵּר הַלֵּב:  עיניך יראו זרות ולבְּךָ ידבר תהפכות (משלי כג לג).  הָגָה הַלֵּב:  לִבְּךָ יהגה אימה (ישע' לג יח).  לֵב צדיק יהגה לענות ופי רשעים יביע רעות (משלי יה כח).  כי שד יהגה לִבָּם ועמל שפתיהם תדברנה (שם כד ב). —  הָלַך לִבּוֹ, הוא לא הרגיש בדבר:  ויאמר אליו אלישע (לגחזי שהלך לבקש מתנה מנעמן) מאן גחזי ויאמר (גחזי) לא הלך עבדך אנה ואנה ויאמר אליו (אלישע) לא לִבִּי הלך כאשר הפך איש מעל מרכבתו לקראתך (מ"ב ה כה-כו). —  והלך הלב אחר דבר, נמשך אחריו, רצה בו:  כי אחרי גלוליהם לִבָּם הלך (יחזק' כ יו). —  ואחר העינים, התאוה למה שראו עיניו:  אם תטה אשרי מני הדרך ואחר עיני הלך לִבִּי (איוב לא ז). —  הָמָה הַלֵּב לפלוני, הצטער:  לִבִּי למואב כחללים יהמה וְלִבִּי אל אנשי קיר חרש כחלילים יהמה (ירמ' מח לו). —  לֵב זוֹנֶה:  אשר נשברתי את לִבָּם הזונה אשר סר מעלי (יחזק' ו ט). —  זָעַף לִבּוֹ:  אולת אדם תסלף דרכו ועל יי' יזעף לִבּוֹ (משלי יט ג). —  זָעַק לִבּוֹ:  לִבִּי למואב יזעק (ישע' יה ה). —   לִבּוֹ יחיל:  לִבִּי יחיל בקרבי ואימות מות נפלו עלי (תהל' נה ה). —  חַם הַלֵּב, מכעס וכדומ':  נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכאבי נעכר חם לִבִּי בקרבי בהגיגי תבער אש (תהל' לט ג-ד). —  *לִבּוֹ חפץ:  אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירין אותו וילבש שחורים ויתעטף שחורים ויעשה מה שלבו חפץ ואל יחלל שם שמים בפרהסיא (מו"ק יז.). —  הַלֵּב חָרַשׁ מחשבות:  לֵב חרש מחשבות און רגלים ממהרות לרוץ לרעה (משלי ו יח). —  הַלֵּב חָשַׁב:  לֵב אדם יחשב דרכו ויי' יכין צעדו (משלי טז ט). —  הלב יָדַע:  לֵב יודע מרת נפשו (משלי יד ד).  כי גם פעמים רבות ידע לִבֶּךָ אשר גם את קללת אחרים (קהל' ז כב).  ועת משפט ידע לֵב חכם (שם ח ה). —  יָצָא הלב, מפחד:  ויאמר אל אחיו הושב כספי וגם הנה באמתחתי ויצא לִבָּם ויחרדו איש אל אחיו לאמר מה זאת עשה אלהים לנו (בראש' מב כח). —  ובתלמ':  אמר לו ר"ש לר' ישמעאל רבי לבי יוצא שאיני יודע על מה אני נהרג (מכי' משפט' יח). —  הוציא הַלֵּב דבר:  אל תבהל על פיך וְלִבְּךָ אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים (קהל' ה א). —  הַלֵּב יָרֵא:  אם תחנה עלי מחנה לא יירא לִבִּי (תהל' כז ג). —  לְקָחוֹ לִבּוֹ:  מה יקחך לִבֶּךָ ומה ירמזון עיניך (איוב יה יב). —  מְלָאוֹ לִבּוֹ לעשות, העיז, מצא די עז בנפשו:  מי הוא זה ואי זה הוא אשר מלאו לִבּוֹ לעשות כן (אסת' ז ה).  אשר אין נעשה פתגם מעשה הרעה מהרה על כן מלא לֵב בני האדם בהם לעשות רע (קהל' ח יא). —  ובתו"מ:  אמר לו ר' גמליאל היאך מלאך ליבך לעבור על דברי חביריך (תוספתא דמאי ה כד).  אמר ר' יושע מימיי לא מלאני לבי לומר לאדם צא ולקוט לך תמרות של תלתן (ירוש' מעשר' מח ד).  אע"פ שהייתי אומר כן לא מלאני לבי מימי לעבור על דברי חבירי (שם שבת יד יד ג). —  נמלך לִבּוֹ עליו, חשב ובקש עצה והחליט:  וימלך לִבִּי עלי ואריבה את החרים ואת הסגנים (נחמ' ה ז). —  נאץ לִבּוֹ דבר:  ואמרת איך שנאתי מוסר ותוכחת נאץ לִבִּי (משלי ה יב). —  לִבּוֹ נְדָבוֹ:  מאת כל איש אשר ידבנו לִבּוֹ תקחו את תרומתי (שמות כה ב).  כל איש ואשה אשר נדבם לִבָּם אתם להביא לכל המלאכה (שם לה כט). —  הַלֵּב נהג, בחכמה וכדומ':  וְלִבִּי נהג בחכמה ולאחז בסכלות (קהל' ב ג). —  הַלֵּב נטה:  וידברו אחי אמו עליו באזני כל בעלי שכם את כל הדברים האלה ויט לִבָּם אחרי אבימלך כי אמרו אחינו הוא (שפט' ט ג). —  ובתלמ':  אמר רב אדם הראשון צדוקי היה שנאמר ויקרא ה' אלהים אל האדם ויאמר לו איכה אן נטה לבך (סנה' לח:). —  לִבּוֹ הִכָּהוּ על דבר, הרגיש כי לא טוב עשה בדבר ונתחרט על זה:  ויהי אחרי כן ויך לֵב דוד אתו על אשר כרת את כנף (המעיל) אשר לשאול (ש"א כד ה).  ויתן יואב את מספר מפקד העם אל המלך וכו' ויך לֵב דוד אתו אחרי כן ספר את העם ויאמר דוד אל יי' חטאתי מאד אשר עשיתי (ש"ב כד ט-י). —  נָפַל לִבּוֹ, נבהל ונשאר בלי רוח:  ויאמר דוד אל שאול אל יפל לֵב אדם עליו עבדך ילך ונלחם עם הפלשתי הזה (ש"א יז לב). —  ובתלמ':  נתמנה לו גבור אחד אמר לו מלך אל יפול לבך עליך ואל יהי עליך אימה של כלום (ספרי דבר' שיג). —  הַלֵּב נָצַר דבר:  בני תורתי אל תשכח ומצותי יצר לִבֶּךָ (משלי ג א). —  *נְקָפוֹ לִבּוֹ, כמו לִבּוֹ הִכָּהוּ:  מי שלבו נוקפו אומר כן (פרכ' ז:).  לבו נוקפו ופורש (נדה ג:).  כיון שהרג אבינו אברהם את כל אותן האוכלוסין נקפו לבו אמר אפשר שלא היה בהם צדיק (מדר' תהל' קי), ועי' עוד נקף. —  נְשָׂאוֹ לִבּוֹ לעשות דבר, התעורר בקרבו רצון לעשות:  וכל הנשים אשר נשא לִבָּן אתנה בחכמה טוו את העזים (שמות לה כו).  ויבא כל איש אשר נשאו לִבּוֹ וכל אשר נדבה רוחו אתו הביאו את תרומת יי' (שם כא). —  ובמשמ' התגאה:  הכה הכית את אדום ונשאך לִבֶּךָ הכבד ושב בביתך (מ"ב יד י). — צָעַק הַלֵּב: צעק לִבָּם אל אדני (איכ' ב יח). —  לִבּוֹ קָבַץ:  לִבּוֹ יקבץ און לו (תהל' מא ז). —  לִבּוֹ קִנֵּא:  אל יקנא לִבְּךָ בחטאים כי אם ביראת יי' כל היום (משלי כג יז). —  הַלֵּב קנה דעת וכדומה:  לֵב נבון יקנה דעת (משלי יח טו). —  לִבּוֹ ראה:  אני הנה הגדלתי והוספתי חכמה וכו' וְלִבִּי ראה הרבה חכמה ודעת (קהל' א יו). —  רָם לִבּוֹ, התגאה:  שבעו וירם לִבָּם על כן שכחוני (הוש' יג ו). —  רָחַשׁ לִבּוֹ:  רחש לִבִּי דבר טוב אמר אני מעשי למלך (תהל' מה ב). —   הַלֵּב ירנן:  לִבִּי ובשרי ירננו אל אל חי (תהל' פד ג). —  שָׁב לִבּוֹ לפלוני:  אז יעלה העם הזה לעשות זבחים בבית יי' בירושלם ושב לֵב העם הזה אל אדניהם אל רחבעם מלך יהודה (מ"א יב כז). —  שָׂשׂ הַלֵּב:  וראיתם ושש לִבְּכֶם ועצמותיכם כדשא תפרחנה (ישע' סו יד). —  שָׂטָה הַלֵּב אל דבר:  אל  ישט אל דרכיה לִבֶּךָ אל תתע בנתיבתיה (משלי ז כה). —   שָׁכַב לִבּוֹ, נָח:  כי כל ימיו מכאובים וכעס ענינו גם בלילה לא שכב לִבּוֹ (קהל' ב כג).  הִשְׂכִּיל הַלֵּב:  לא ידעו ולא יבינו כי טח מראות עיניהם מהשכיל לִבֹּתָם (ישע' מד יח). —  שָׂמַח הַלֵּב:  כי לִבִּי שמח מכל עמלי (קהל' ב י).  כי בו ישמח לִבֵּנוּ (תהל' לג כא).  הַלֵּב שָׁמַע, הֵבִין:  ונתת לעבדך לֵב שמע לשפט את עמך להבין בין טוב לרע (מ"א ג ט). —  *הִתְנָה הַלֵּב:  לב ב"ד מתנה עליהם (מנח' עט:). —  ועם פ"ע ונפעלים. —  דָּוָה הַלֵּב:  על זה היה דוה לִבֵּנוּ על אלה חשכו עינינו (איכ' ה יז).  מבליגיתי עלי יגון עלי לִבִּי דוי (ירמ' ח יח). —  נהפך הַלֵּב:, מצער ויגון:  איך אתנך כאדמה אשימך כצבאים נהפך עלי לִבִּי יחד נכמרו נחומי (הוש' יא ח).  ראה יי' כי צר לי מעי חמרמרו נהפך לִבִּי בקרבי (איכה א כ). —  לִבּוֹ חָלַל:  כי עני ואביון אנכי וְלִבִּי חלל בקרבי (תהל' קט כב). —  חָלַק הַלֵּב:  חלק לִבָּם עתה יאשמו (הושע' י ב). —  לִבּוֹ חרד, מדאגה לדבר:  כי היה לִבּוֹ חרד על ארון האלהים (ש"א ד יג). —  טוֹב הַלֵּב, שמח, היה מרֻצה:  ויהי כי טוב לִבָּם ויאמרו קראו לשמשון וישחק לנו (שפט' יו כה).  הואל נא ולין ויטב לִבֶּךָ (שם יט ו).  ראו נא כטוב לֵב אמנון ביין ואמרתי אליכם הכו את אמנון והמתם אתו (ש"ב יג כח).  וישת וייטב לִבּוֹ ויבא לשכב (רות ג ז). —  טָפַשׁ הַלֵּב:  טפש כחלב לִבָּם (תהל' קיט ע). —  יָבֵשׁ הַלֵּב, מרעב, מצער:  הוכה כעשב ויבש לִבִּי כי שכחתי מאכל לחמי (תהל' קב ה). —  *לִבּוֹ מְיֻשָּׁב:  לא יתחיל (הַכַּתָּף לקרא) לא בשעה שהוא פורק ולא בשעה שהוא טוען לפי שאין לבו מיושב (ירוש' ברכ' ב ה.). —  כָּבַד הַלֵּב:  ויאמר יי' אל משה כבד לֵב פרעה מאן לשלח העם (שמות ז יד). —  לִבּוֹ נכון:  נכון לִבִּי אלהים נכון לִבִּי אשירה ואזמרה (תהל' נז ח). —  לִבּוֹ נכון עמו, נאמן:  ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו וְלִבָּם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו (תהל' עח לו-לז). —  הַלֵּב נָסוֹג אחור:  לא נסוג אחור לִבֵּנוּ ותט אשרינו מני ארחך (תהל' מד יט). —  סָר הלב מן:  ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרעו ומן יי' יסור לִבּוֹ (ירמ' יז ה). —  הַלֵּב סְחַרְחַר:  לִבִּי סחרחר עזבני כחי (תהל' לח יא). —  נִסעַר לִבּוֹ על דבר, נתרגז ונתרגש:  ויסער לֵב מלך ארם על הדבר הזה ויקרא אל עבדיו ויאמר אליהם הלוא תגידו לי מי משלנו אל מלך ישראל (מ"ב ו יא). —  עָטַף הַלֵּב:  מקצה הארץ אליך אקרא בעטף לִבִּי (תהל' סא ג). —  עָלַץ הַלֵּב:  עלץ לִבִּי ביי' רמה קרני ביי' (ש"א ב א). —  עָמַד הַלֵּב, התחזק:  היעמד לִבֵּךְ אם תחזקנה ידיך לימים אשר אני עשה אותך (יחזק' כב יד). —  לִבּוֹ עֵר:  אני ישנה וְלִבִּי ער קול דודי דופק פתחי לי (שה"ש ה ב). —  פָּג לִבּוֹ:  ויגדו לו לאמר עוד יוסף חי וכי הוא משל בכל ארץ מצרים ויפג לִבּוֹ כי לא האמין להם (בראש' מה כו). —  פָּחַד הַלֵּב:  שרים רדפוני חנם ומדבריך פחד לִבִּי (תהל' קיט קסא). —  *והתפחד:  לבו מתפחד עליו ודעתו אינה מיושבת (אדר"נ ז). —  לִבּוֹ נִפְתָּה על דבר:  אם נפתה לִבִּי על אשה ועל פתח רעי ארבתי (איוב לא ט).  ויפת בסתר לִבִּי ותשק ידי לפי (שם כז). —  *רָפָה לִבּוֹ:  נשפכו מים על שוקיו ורפה לבו כשעוה (מד"ר בראש' מד). —   נשבר לִבּוֹ, מצער ויגון:  נשבר לִבִּי בקרבי רחפו כל עצמתי (ירמ' כג ט). —  השתומם הַלֵּב:  ותתעטף עלי רוחי בתוכי ישתומם לִבִּי זכרתי ימים מקדם (תהל' קמג ד-ה). —  ועם פעולות על הלב והלב הוא הנפעל. —  אִבֵּד את הַלֵּב:  כי העשק יהולל חכם ויאבד את לֵב מתנה (קהל' ז ז). —  *אִמֵּץ הַלֵּב, הקשה אותו:  משרבו צרי עין וטורפי טרף רבו מאמצי הלב וקופצי ידים מלהלוות (סוט' מז:).  אִשֵּׁר הַלֵּב בדרך:  שמע אתה בני וחכם ואשר בדרך לִבֶּךָ (משלי כג יט). —  הֵבִיא הַלֵּב לדבר:  הביאה למוסר לִבֶּךָ ואזניך לאמרי דעת (משלי כג יב). —  בָּחַן הַלֵּב, לדעת מחשבות האדם:  ואתה יי' ידעתני תראני ובחנת לִבִּי אתך (ירמ' יב ג). מצרף לכסף וכור לזהב ובחן לִבּוֹת יי (משלי יז ג). —  גִּלָּה לִבּוֹ לפלוני, הגיד לו סוד:  לכל בשר אל תגל לבך ואל תדיח מעליך הטובה (ב"ס גני' ח יט). —  גָּנַב וגִנֵּב את לִבּוֹ של פלוני, הסתיר ממנו כונתו האמתית:  ויגנב יעקב את לֵב לבן הארמי על בלי הגיד לו כי ברח הוא (בראש' לא כ).  ויעש אבשלום כדבר הזה לכל ישראל אשר יבאו למשפט אל המלך וַיְגַנֵּב אבשלום את לֵב אנשי ישראל (ש"ב יה ו). —  הָפַךְ לו לֵב אחר, נתן לו מחשבה ורגש אחר:  והיה כהפנתו שכמו ללכת מעם שמואל ויהפך לו אלהים לֵב אחר ויבאו כל האתת האלה ביום ההוא (ש"א י ט). —  והָפַך לִבוֹ לעשות דבר:  הפך לִבָּם לשנא עמו להתנכל בעבדיו (תהל' קה כה). —  זִכָּה לִבּוֹ:  מי יאמר זכיתי לִבִּי טהרתי מחטאתי (משלי כ ט). —  החיה הַלֵּב:  ואת דכא ושפל רוח להחיות רוח שפלים ולהחיות לֵב נדכאים (ישע' נז יה)—  היטיב את לִבּוֹ, אכל ושתה ושמח:  ויאכלו וישתו המה מיטיבים את לִבָּם והנה אנשי העיר אנשי בני בליעל נסבו את הבית (שפט' יט כא-כב). —  יֵאֵשׁ את הַלֵּב:  וסבותי אני ליאש את לִבִּי על כל העמל שעמלתי תחת השמש (קהל' ב כ). —  הִכְאָה את הַלֵּב:  יען הכאות לֵב צדיק שקר ואני לא הכאבתיו (יחזק' יג כב). —   כִּבֵּד והִִכְבִּיד הַלֵּב, שלא ישמע בקול המצוה:  ויכבד פרעה את לִבּוֹ גם בפעם הזאת ולא שלח את העם (שמות ח כח).  ולמה תכבדו את לבבכם כאשר כבדו מצרים ופרעה את לִבָּם (ש"א ו ו). —  כִּבֵּס הַלֵּב מעון וכדומ':  כבסי מרעה לִבֵּךְ ירושלם למען תושעי (ירמ' ד יד). —  הֵכִין לִבּוֹ לדבר:  כי לא הכין לִבּוֹ לדרוש את יי' (דהי"ב יב יד).  דור לא הכין לִבּוֹ ולא נאמנה את אל רוחו (תהל' עח ח).  אם אתה הכינות לִבֶּךָ ופרשת אליו כפיך (איוב יא יג). —  הכניע לִבּוֹ:  ויכנע בעמל לִבָּם כשלו ואין עזר (תהל' קז יב). —  הכעיס הַלֵּב:  והכעסתי לֵב עמים רבים בהביאי שברך בגוים על ארצות אשר לא ידעתם (יחזק' לב ט). —  מנע את הַלֵּב מדבר:  לא מנעתי את לִבִּי מכל שמחה (קהל' ב י). —  נוא, הֵנִיא את לִבּוֹ מדבר, לבלי עשות דבר:  ולמה תנואון8 את לֵב בני ישראל מעבר אל הארץ אשר נתן להם יי' (במד' לב ז).  ויעלו עד נחל אשכול ויראו את הארץ ויניאו את לֵב בני ישראל לבלתי בא אל הארץ אשר נתן להם יי' (שם לב ט). —  הִטָּה, נטה את לִבּוֹ אחרי דבר, אל דבר:  ויטו נשיו את לִבּוֹ (מ"א יא ג).  הט לִבִּי אל עדותיך (תהל' קיט לו).  נטיתי לִבִּי לעשות חקיך (שם קיב).  אל תט לִבִּי לדבר רע (שם קמא ד).  להקשיב לחכמה אזנך תטה לִבְּךָ לתבונה (משלי ב ב).  פלגי מים לֶב-מלך ביד יי' על כל אשר חפץ יטנו (משלי כא א). —  נָצַר לִבּוֹ:  מכל משמר נצר לִבֶּךָ (משלי ד כג). —  נתן לִבּוֹ לפלוני, התחבר אליו, שמע לו:  תנה בני לִבְּךָ לי ועיניך דרכי תרצנה (משלי כג כו). —  ונתן הַלֵּב לדעת וכדומ':  ונתתי את לִבִּי לדרוש ולתור בחכמה (קהל' א יג).  אשר נתת את לִבְּךָ להבין ולהתענות (דני' י יב). — ובמשמ' התבונן:  את כל זה ראיתי ונתון את לִבִּי לכל מעשה אשר נעשה תחת השמש (קהל' י ט). — ובמשמ' התענין בדבר:  גם לכל הדברים אשר ידברו אל תתן לִבֶּךָ אשר לא תשמע את עבדך מקללך (קהל' ז כא). —  נתן לִבּוֹ כְלֵב פלוני, חשב את עצמו גדול כמותו:  ואתה אדם ולא אל ותתן לִבְּךָ כְּלֵב אלהים (יחזק' כח ב). —  הֵסֵב את לִבּוֹ:  ענני יי' ענני וידעו העם הזה כי אתה יי' האלהים ואתה הסבת את לִבָּם אחרנית (מ"א יח לז).  והסב לֵב מלך אשור עליהם לחזק ידיהם במלאכת בית האלהים (עזר' ו כב). —  הֵסִיר הַלֵּב:  מסיר לב ראשי עם הארץ ויתעם בתהו לא דרך (איוב יב כד). —  עָרַב את לִבּוֹ, העיז:  מי הוא זה אשר ערב את לִבּוֹ לגשת אלי (ירמ' ל כא). —  *פִּנָּה את לִבּוֹ לדבר:  הניעור בלילה והמהלך בדרך יחידי ומפנה לבו לבטלה (אבות ג ד). —  °פָּתַח לִבּוֹ:  הוא יפתח לבנו בתורתו וישים בלבנו אהבתו ויראתו (תפל' שחר', ברוך אלהינו). צָפַן הַלֵּב מדבר:  כי לִבָּם צפנת משכל על כן לא תרומם (איוב יז ד). —  הִקְשָׁה את לִבּוֹ:  ואני אקשה את לֵב פרעה (שמות ז ג).  אשרי אדם מפחד תמיד ומקשה לִבּוֹ יפול ברעה (משלי כח יד). —  הקשיח לִבּוֹ מדבר:  למה תתענו יי' מדרכיך תקשיח לִבֵּנוּ מיראתך (ישע' סג יז). —  הרחיב לִבּוֹ, עשה לו נחת רוח, תענוג:  דרך מצותיך ארוץ כי תרחיב לִבִּי (תהל' קיט לב). —  ובמשמ' °האריך רוחו, המתין:  הרחב9 לי לבך עד שאפרש אותו (כוזרי א כט). —  רִחַק לִבּוֹ:  בפיו ובשפתיו כבדוני וְלִבּוֹ רִחַק 10 ממני (ישע' כט יג). —  הֵרַךְ לִבּוֹ:  על כן מפניו אבהל אתבונן ואפחד ממנו ואל הרך לִבִּי ושדי הבהילני (איוב כג יה-יו). —  שבר לִבּוֹ של פלוני:  חרפה שברה לִבִּי ואנושה (תהל' סט כא). —  ובמשמ' *שבר איבתו: מצוה לפרוק עם השונא כדי לשבור את לבו (תוספתא ב"מ ב כו). ובמשמ' * הבהיל:  שלא אמרו היאך נחזור לאחורינו שלא לשבור לב טף ונשים שעמם (מכי' בשלח ב א).  הֵשִׁיב הַלֵּב אל פלוני, שיאהבהו כמקדם:  הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום יי' הגדול והנורא והשיב לֵב-אבות על בנים וְלֵב בנים על אבותם (מלא' ג כג-כד). —  שָׂם את לִבּוֹ אל דבר, חשב אדות הדבר, חשש לו, השגיח בו:  הירא את דבר יי' מעבדי פרעה הניס את עבדיו ואת מקנהו אל הבתים ואשר לא שם לִבּוֹ אל דבר יי' ויעזב את עבדיו ואת מקנהו בשדה (שמות ט כ-כא).  ולאתנות האבדות לך היום שלשת הימים אל תשם את לִבְּךָ להם כי נמצאו (ש"א ט כ).  אל נא ישים אדני אל לִבּוֹ אל איש הבליעל הזה על נבל (שם כה כה).  ראה בעיניך ובאזניך שמע ושים לִבְּךּ לכל אשר אני מראה אותך (יחזק' מ ד).  הראשנות מה הנה הגידו ונשימה לִבֵּנוּ ונדעה אחריתן (ישע' מא כב).  השמת לִבְּךָ על עבדי איוב כי אין כמהו בארץ איש תם וישר (איוב ב ג). —  ואמר בן סירא:  שמעו אלי וקחו שכלי ועל דברי שימו לב (ב"ס גני' יו כד). —  שָׁת לִבּוֹ, כמו שָׂם לבו:  ויפן פרעה ויבא אל ביתו ולא שת לִבּוֹ גם לזאת (שמות ז כג).  ותדברנה הנצבות עליה אל תיראי כי בן ילדת ולא ענתה ולא שתה לִבָּהּ (ש"א ד כ).  ועתה אחותי החרישי אחיך הוא אל תשיתי את לִבֵּךְ לדבר הזה (ש"ב יג כ).  הציבי לך צינים שמי לך תמרורים שתי לִבֵּךְ למסלה דרך הלכתי (ירמ' לא כ).  סבו ציון והקיפוה ספרו מגדליה שיתו לִבְּכֶם לחילה פסגו ארמנותיה (תהל' מח יג-יד).  הט אזנך ושמע דברי חכמים וְלִבְּךָ תשית לדעתי (משלי כב יז).  ואחזה אנכי אשית לִבִּי ראיתי לקחתי מוסר (שם כד לב).  ידע תדע פני צאנך שית לִבְּךָ לעדרים (שם כז כג).  מה אנוש כי תגדלנו וכי תשית אליו לִבֶּךָ ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו (איוב ז יז-יח). —  וקצת במשמ' שמח על דבר:  אל תבטחו בעשק ובגזל אל תהבלו חיל כי ינוב אל תשיתו לֵב (תהל' סב יב). —  °שָׁלַח הַלֵּב אנה ואנה, התעסק בדברים מתחלפים:  ואם תשלחו לבכם אנה ואנה תפסידו הקרן בידכם כי לא תלמדו (מוסר [מיוח' ל]הרמב"ם לבניו). —  שָׁפַךְ לִבּוֹ, התחנן, התפלל:  קומי רני בלילה לראש אשמרות שפכי כמים לִבֵּךְ נכח פני אדני (איכ' ב יט). —  שִׂמַּח הַלֵּב:  מאור עינים ישמח לֵב שמועה טובה תדשן עצם (משלי יה ל).  פקודי יי' ישרים משמחי לֵב מצות יי' ברה מאירת עינים (תהל' יט ל). —  תָּכַן הַלֵּב:  כל דרך איש ישר בעיניו ותכן לִבּוֹת יי' (משלי כא ב).  כי תאמר הן לא ידענו זה הלא תכן לִבּוֹת הוא יבין ונצר נפשך הוא ידע והשיב לאדם כפעלו (משלי כד יב). —  ובסמי' לשם אחר, כסומך או נסמך. —  גֹּבַהּ הַלֵּב:  ויכנע יחזקיהו בגבה לִבּוֹ (דהי"ב לב כו). —  דרכי הלב:  והלך בדרכי לִבֶּךָ ובמראי עיניך (קהל' יא ט). —  הָגוּת הלב:  פי ידבר חכמות והגות לִבִּי תבונות (תהל' מט ד). —  התגלוּת הלב:  לא יחפוץ כסיל בתבונה כי אם בהתגלות לִבּוֹ (משלי יח ב). —  זדון הלב:  זדון לִבְּךָ השיאך (עובד' א ג). —  חֲזוֹן הַלֵּב:  חזון לִבָּם ידברו לא מפי יי' (ירמ' כג יו). —  חקקי הלב:  בפלגות ראובן גדלים חקקי לֵב (שפט' ה יה). —  טוּב לֵב, כְּאֵב לֵב:  הנה עבדי ירנו מטוב לֵב ואתם תצעקו מכאב לֵב ומשבר רוח תילילו (ישע' סה יד). —  °מַאֲוָיֵי לֵב:  נראה בסדורם כל מאווי לב ונראה בקלקולם כל רעה (כוזרי ה כ). —  מְגִנַּת לֵב:  תתן להם מגנת לֵב תאלתך להם (איכ' ג סה). —  מחשבוֹת לֵב:  עצת יי' לעולם תעמד מחשבות לִבּוֹ לדר ודר (תהל' לג יא). —  מכשוֹל לֵב:  ולא תהיה זאת לך לפוקה ולמכשול לֵב לאדני (ש"א כה לא). —  מערכי לֵב:  לאדם מערכי לֵב ומיי' מענה לשון (משלי יו א). —  משאלות לֵב:  והתענג אל יי' ויתן לך משאלת לִבֶּךָ (תהל' לז ד). —  מְשׂוֹשׂ לֵב:  שבת משוש לִבֵּנוּ נהפך לאכל מחולנו (איכ' ה יה). —  נַהֲמַת לֵב:  נפוגתי ונדכיתי עד מאד שאגתי מנהמת לִבִּי (תהל' לח ט). —  עַצְבַת לֵב:  לב שמח ייטב פנים ובעצבת לֵב רוח נכאה (משלי טו יג). —  רֹחַב לֵב:  ויתן אלהים חכמה לשלמה ותבונה הרבה מאד ורחב לֵב כחול אשר על שפת הים (מ"א ה ט). רום עינים ורחב לֵב נר רשעים חטאת (משלי כא ד). —  רֹעַ לֵב, עצבון, יגון:  מדוע פניך רעים ואתה אינך חולה אין זה כי אם רע לֵב (נחמ' ב ב). —  רעיון לֵב:  כי מה הוה לאדם בכל עמלו וברעיון לִבּוֹ שהוא עמל תחת השמש (קהל' ב כב). —  °שִׁבְרוֹן לֵב, צער ויגון:  ושוב אומר קינות לשברון לב ועגמת נפש (סדור רש"י תו). —  שְׁרִירוּת לֵב:  שלום יהיה לי כי בשררות לִבִּי אלך (דבר' כט יו).  ולא שמעו ולא הטו את אזנם וילכו במעצות בשררות לִבָּם הרע (ירמ' ז כד).  ואשלחהו בשרירות לִבָּם ילכו במועצותיהם (תהל' פא יג). —  °שִׂימַת לֵב:  כי שימת לב וההשגחה בדבר תקרא פקיחת עין (ספורנו בראש' ג ז). —  שִׂמְחַת לֵב:  ביום חתנתו וביום שמחת לִבּוֹ (שה"ש ג יא). —  ובמדר':  אמר לפניו רבון העולמים בגילת נפשי ובשמחת לבי אני מקבל עלי על מנת שלא יאבד אחד מישראל (פסיק' רבתי לו).  תַּאֲוַת לֵב תאות לִבּוֹ נתת לו וארשת שפתיו בל מנעת תהל' כא ג—  ועוד קצת מבטאים. —  שלח מגפות אל הַלֵּב:  כי בפעם הזאת אני שלח את כל מגפתי אל לִבְּךָ (שמות ט יד). —  היה כָּאֵשׁ בַּלֵּב:  ואמרתי לא אזכרנו ולא אדבר עוד בשמו והיה בְלִבִּי כאש בערת (ירמ' כ ט). —  דאגה בַלֵּב:  דאגה בְלֶב-איש ישחנה ודבר טוב ישמחנה (משלי יב כה). —  הסיר כַּעַס מֵהַלֵּב:  והסר כעס מִלִּבֶּךָ והעבר רעה מבשרך (קהל' יא י). —  מלא הַלֵּב דבר:  וגם לֵב בני האדם מלא רע (קהל' ט ג). —  בָּטַח בְּלִבּוֹ:  בוטח בְּלִבּוֹ הוא כסיל (משלי כח כו). —  יָשָׁר בְּלִבּוֹ:  היטיבה יי' לטובים ולישרים בְּלִבּוֹתָם (תהל' קכה ד). —  נוֹעֲצוּ לֵב, התיעצו יחד בכונה של איבה וכדומ':  כי נועצו לֵב יחדו עליך ברית יכרתו (תהל' פג ו). —  כתב על הַלֵּב:  נתתי את תורתי בקרבם ועל לִבָּם אכתבנה (ירמ' לא לג). —  נשכח מֵהַלֵּב:  נשכחתי כמת מִלֵּב (תהל' לא יג). —  נגע בְּלִבּוֹ:  החיל אשר נגע אלהים בְּלִבָּם (ש"א י כו).  *שלחה ואמרה לו דברים שהן נוגעין בלבו (מד"ר אסת', ותמאן). —  ונגע עד הַלֵּב:  זאת רעתך כי מר כי נגע עד לִבֵּךְ (ירמ' ד יח). —  נתן בְּלִבּוֹ דעת לעשות דבר:  ולהורת נתן בְּלִבּוֹ (שמות לה לד).  לשמע את חכמתו אשר נתן אלהים בְּלִבּוֹ (מ"א י כד). —  ונתן לו מחשבה ורצון לעשות דבר:  ברוך יי' אלהי אבתינו אשר נתן כזאת בְּלֵב המלך לפאר את בית יי' אשר בירושלם (עזר' ז כז).  *השוכן בבית הזה יתן בלבך ותשמע דברי חבריך ויקרבוך (מדות ב ב). —  ובמשמ' קבע דבר בדעתו לשעות בו:  גם את העלם נתן בְּלִבָּם (קהל' ג יא). —  נתן דבר אל לִבּוֹ, התבונן ושעה בו וחשב בו:  כי את כל זה נתתי אל לִבִּי ולבור את כל זה (קהל' ט א).  טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה באשר הוא סוף כל האדם והחי יתן אל לִבּוֹ (שם ז ב). —  תָּר בְּלִבּוֹ, חקר וחשב בסתרי נפשו:  תרתי בְלִבִּי למשוך ביין את בשרי (קהל' ב ג). —  התעצב אֶל לִבּוֹ, היה בעצב ותוגה:  וינחם יי' כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל לִבּוֹ (בראש' ו ו). —  העלה דבר על לִבּוֹ, זכר אותו, התחיל לשעות בו:  האנשים האלה העלו גלוליהם על לִבָּם ומכשול עונם נתנו נכח פניהם האדרש אדרש להם (יחזק' יד ג). —  תפש את פלוני בְלִבּוֹ, במחשבותיו ומזמותיו:  למען תפש את בית ישראל בְּלִבָּם אשר נזרו מעלי בגלוליהם (יחזק' יד ה). —  הֵשִׁיב אֶל לִבּוֹ, התחיל לחשב, ענה לעצמו:  והשיבו אל לִבָּם בארץ אשר נושבו שם ושבו והתחננו אליך בארץ שביהם (מ"א ח מז).  זאת אשיב אל לִבִּי על כן אוחיל (איכ' ג כא).  זכרו זאת והתאששו השיבו פושעים על לֵב (ישע' מו ח). —  שָׂם אל הַלֵּב, כמו שָׂם את לִבּוֹ:  לשום המלך אל לִבּוֹ (ש"ב יט כ).  ותלהטהו מסביב ולא ידע ותבער בו ולא ישים על לֵב (ישע' מב כה).  לא שמת אלה על לִבֵּךְ לא זכרת אחריתה (שם מז ז). —  *רפרף בְּלִבּוֹ:  לפי שרפרפה בלבה לפיכך תביא קרבן מרופרף (מד"ר בראש' כ). —  °יש לו לֵב על ראשי סלעים, הוא חכם גדול, גבור גדול וכדומ':  ואתהלך בבקעה עם בני איש ויש לי לֵב עלי ראשי סלעים, וענותי כמו תדע ואולם לאט אקרע בלב צרי קרעים (ר"ש הנגיד, דבריך בתוך לבי). —   °שפכה דמי לִבּוֹ, נלכד באהבתה:  או תשאלי לשלום ידידך משאול אשאל בדודיך ובשלומיך, אכן עלי שפכה דמי לבי שני עדים לחייך ושפתותיך (ר"י הלוי, מה לך צביה). —  °רדף הַלֵּב את הפה:  כי יבוא עת שתרצו (ללמוד) ולא תוכלו ואפילו מה שתוכלו תתיגעו עם מעט תועלת כי לא ירדוף הלב את הפה ואפילו במה שירדפהו לא יחזיקהו כי ישכחהו (מיוח' לרמב"ם לבנו). —  וקצת משלים:  כמים הפנים לפנים כן לֵב האדם לאדם (משלי כז יט).  לֵב חכם לימינו וְלֵב כסיל לשמאלו (קהל' י ב).  *לב אנוש ישנא פניו אם לטוב ואם לרע (ב"ס גני' יג כה). * לב אנוש יגיד שעיותיו משבעה צופים על מצפה (שם לז יד). *הלב יודע אם לעקל או לעקלקלות (סנה' כו.), ר"ל בסתרי נפשו הוא יודע למה היתה כוָנתו. —  *הלב טוען את הרגלים, כשהלב שמח יש כח ברגלים ללכת:  כיון שנתבשר בשורה טובה טען לבו רגליו (מדה"ג וישב, כ"י תימני).  °הלב והעינים הם מרגלים לגוף ומסרסרים לו את העבירות (רש"י בראש' טו לח).  °לבות החכמים יש להם עינים רואות מה שאינם רואים הפתאים (מו"ה, חשבון הנפ' ב).  °הקולמוס שליח הלב (הקדמ' כסאות לבית דוד). —  ד) °כנוי לקצת כוכבים11. —  לֵב האריה:  לב האריה הוא הנקרא (בערב') קלב אל עסר מכבוד הא' והוא במזל אריה שבעה עשר מעלות שלשים ואחד דקים (ראב"ע, כלי נחוש' כט).  ואין כוכב לא מבעל כבוד הראשון ולא מבעל כבוד השני שהוא בתוך המזלות רק לב אריה לכן הוא דבוק בעגולת המזלות (שם א).  והנה בימי בטלמיוס החכם וכו' מצא לב האריה על שתים מעלות והנה היום על שמנה עשרה וידוע כי לעולם הוא לב האריה על תשע מעלות כנגד הצורה (הוא עמו' ה ח).  כי לב האריה על דרך משל כשיהיה על אמצע המזרח וכו' (אמונ' רמה ד ב).  הכוכב הנקרא לב האריה הוא תקוע בט' שעות וח' רגעים ממזל אריה (יסו"ע לר"י הישראלי ו). —  °לֵב העקרב:  כסיל הוא לנוכח כימה ואיננו אחד רק רבים ולב העקרב מהם (ראב"ע עמו' ה ח).  והכוכב הנקרא לב העקרב הוא תקוע בי"ח רגעים מהמעלה העשירית (יסו"ע לר"י הישראלי כה:). —  ה) בהשאלה, לֵב דבר, התוך והאמצע של דבר11, Mitte; milieu; midst:  וברוח אפיך נערמו מים נצבו כמו נד נזלים קפאו תהמת בְּלֶב-ים (שמות יה ח).  ותמלאי ותכבדי מאד בְּלֵב ימים וכו' רוח הקדים שברך בְּלֵב ימים וכו' וכל אנשי מלחמתך אשר בך ובכל קהלך אשר בתוכך יפלו בְּלֵב ימים ביום מפלתך (יחזק' כז כה-כז).  על כן לא נירא בהמיר ארץ ובמוט הרים בְּלֵב ימים (תהל' מו ג).  והיית כשכב בְּלֶב-ים וכשכב בראש חבל (משלי כג לד).  דרך הנשר בשמים דרך נחש עלי צור דרך אניה בְלֶב-ים ודרך גבר בעלמה (שם ל יט). —  לֵב השמים:  וההר בער באש עד לֵב השמים חשך ענן וערפל (דבר' ד יא).  —  לֵב האֵלָה:  ויקח שלשה שבטים בכפו ויתקעם בלב אבשלום עודנו חי בְּלֵב האלה (ש"ב יח יד). —  ואמר המשורר:  רוח לאט רגלה בין הערוגות ומלב ההדס גלתה אהבה מסותרת, ויצפצפו בעלי כנף ויונת רחוקים לעגת פה לי צחות מדברת (ר"י הלוי, עין נדיבה). —  ו) בצמחים, *הגזע והקלח האמצעי שממנו מסתעפים הענפים:  תמר אין לו אלא לב אחד (סוכ' מה:).  התמרה וארז לבן מכוון למעלה (מד"ר בראש' מא).  רוח דרומית יוצאה ומטה אותה (את השושנה) כלפי צפון והחוח עוקצה ואעפ"י כן לבה מכוון כלפי מעלה (שם יקר' כג). —  ז) °לֵב הלחם, לֵב הפרי, תוכו, הדבר הרך שתחת הקלפה12, Frucht-Fleisch; pulpe; pulp:  ובשעה השביעית יקח לב לחם ביין מזוג (קאנון ג י א לז).  ויעשה דייסא מלב לחם עם דבש ושקדים (מ' אלדבי, ש"א ד).  ואחרי כן יעתיקהו לאכילת שרף לב הפת (שם).  וחלות חריע וזה שמוציאין לבו ושוחקין אותו ועושין ממנו עוגות (פי' המשנ' לרמב"ם עוקצ' ג ה).  לב גרגרי צנובר הגדולים (קאנון ג ב א).  ובסעודת הלילה חלמון ביצה עם לב הקשואים (שם שם י א לז).  ויקח מלב הבדנגאן שעור חצי אוקיה (שם שם יב ב).  והקלפה ולב האילן וכו' יצמחו מן הלחות ומהם מי שיקרא לב האילן כחם ומהקדמונים מי שקראוהו מעי האילן (קלוני' בר קלוני', ספר הצמחים, כ"י פריז).  יקח לב לוזים קלופים וישימם בפיו כל הלילה (מ' אלדבי, ש"א ד א).  ואל יאכל מפירות זולתי לב המלפופונות ולב הקשואים (שם).  ותשחוק לב תאנים היטב ותלושנו בחלמון ביצה (שם).  תשתה חלב אתון או חלב עזים עם לב זרע קשואים או לב זרע אבטיחים ודומיהם (שם).