ש"ז, בכנ' טַעְמוֹ, טַעְמֵךְ, מ"ר טְעָמִים1, טַעֲמִים2, — א) איכות דבר שאדם חש בהחֵך, Geschmack; goût; taste, flavour : והוא (המּן) כזרע גד לבן וְטַעְמוֹ כצפיחת בדבש שמות יו לא.  ובשלו (את המּן) בפרור ועשו אתו עגות והיה טַעְמוֹ כְטַעַם לשד השמן במד' יא ח.  היאכל תפל בלי מלח אם יש טַעַם בריר חלמות איוב ו ו. — ובתו"מ: תנור שהסיקו בכמון של תרומה ואפה בו את הפת מותרת שאין טעם כמון אלא ריח כמון תרומ' י ד.  ארץ זבת חלב ודבש כדי שתתן טעם בפירות מע"ש ה יג.  מיום שחרב בית המקדש אין יום שאין בו קללה ולא ירד הטל לברכה וניטל טעם הפירות סוט' ט יב.  טיפת חלב שנפלה על החתיכה אם יש בה בנותן טעם באותה חתיכה אסורה חול' ח ג.  אמרו לו (ישראל למשה) המן הזה שנתן לנו המקום אנו טועמין בו טעם הפת טעם בשר טעם דגים טעם חגבים טעם כל המטעמים שבעולם מכי' יתרו, עמלק א.  נותן טעם לפגם אסור ירוש' תרומ' י מז:.  מכיון שנתנה טעם בקדירה בטלה שם יא מז ג.  עץ שפריו הדר ועצו הדר טעם פריו כטעם עצו טעם עצו כטעם פריו שם סוכ' ג נג ד.  מים שאין מפיגין טעמן פסח' מא..  אינו דומה טעם הדג העלה מעכו לעולה מצידון מד"ר בראש' ה.  אמר לו (יצחק לעשו) בתחילה הייתי נהנה מן הראיה ועכשיו איני נהנה אלא מן הטעם שם סה.  אתרוג זה יש בו טעם ויש בו ריח שם ויקר' ל.  הדסה ריחה מתוק וטעמו מר שם אסת' ויהי אומן. — ומ"ר: ג' נותני טעמים הן כל שההדיוט טועמו ואומר קדירה זו אינה חסירה וכו' ירוש' ערל' ב סב:.  מה שד זה תינוק טועם בה כמה טעמים אף המן כל זמן שישראל אוכלין אותו מוצאין בו כמה טעמים יומ' עה.. — ובמליצה: שאנן מואב מנעוריו ושקט הוא אל שמריו ולא הורק מכלי אל כלי ובגולה לא הלך על כן עמד טַעְמוֹ בו וריחו לא נמר ירמ' מח יא. — ומליצה, °אין לדבר פלוני טַעַם ורֵיחַ: ומי יתן וידום ואז טוב לו כי אין לפי' זה טעם וריח שפת יתר לראב"ע 17. —  והמתיק הזמן טַעְמוֹ, נעשה יותר טוב: והחביא הזמן כלי זעמו, והשקיט רעמו, והמתיק טעמו ר"י חריזי, תחכמ' יו. — ומשל: א"ר לוי מי שאכל את התבשיל הוא יודע טעמו מד"ר דבר' ב. — °והטעמים המתחלפים: ואמנם הטעמים השמנה אשר זכרום הם המתיקות המרירות החריפות המליחות החמיצות והעפיצות והקביצות והדשנות קאנון ב א ג. — ובהשאלה, איכיותו הרוחנית והמוסרית של אדם: ויאמר דוד לאביגל ברוך יי' אלהי ישראל אשר שלחך היום הזה לקראתי וברוך טַעְמֵךְ וברוכה את אשר כלתני היום הזה מבוא בדמים ש"א כה לב-לג.  וירא (דוד) מאד מפני אכיש מלך גת וישנו את טַעְמוֹ בעיניהם ויתהלל בידם שם כא יג-יד.  נזם זהב באף חזיר אשה יפה וסרת טָעַם משלי יא כב. — וחכמה ודעת: מסיר שפה לנאמנים וְטַעַם זקנים יקח איוב יב כ.  טוב טַעַם ודעת למדני כי במצותיך האמנתי תהל' קיט סו.  חכם עצל בעיניו משבעה מטיבי טָעַם3 משלי כו יז. — ובמשמ' °רגש האדם לפי מה שמוצא חן בעיניו שהוא לרצון לו: בצביונם בטעם כל אחד ואחד רש"י ר"ה יא.. — °אִישׁ טַעַם, שיש לו חוש הטעם, במשמ' מוסרית, ששופט בדיוק מה נאה ומה לא נאה: איש טעם יאכל במדה וישתה במשורה ישכב ושנתו ערבה עליו ב"ס, תרג' ב"ז לא כא. — *דברים של טַעַם, לפי הדעת, מה שהשכל מחייב: אני אומר לך דברים של טעם ואתה אומר לי מן השמים ירחמו ע"ז יח.. שדברים אלה שהורו דברי טעם הם רמב"ם שלוח' ו ה.  שמא מפני הפחד נסתתמו טענותיו וכשיחזור לבית דין תתיישב דעתו ויאמר טעם  הוא, סנה' יג א. — ב) פקודה, מצוה: ויזעק (יונה) ויאמר בנינוה מִטַּעַם המלך וגדליו לאמר האדם והבהמה והבקר והצאן אל  יטעמו מאומה יונ' ג ז. — ג) *טַעַם הדבר, סִבָּתוֹ, היסוד שבשבילו נאמר הדבר, Grund; raison; reason :  מפני מה אמרו בעל הבית אחד מעשרים וארבעה ונחתום אחד מארבעים ושמונה אלא שהנחתום עינו יפה בעיסתו ובעל הבית רעה בעיסתו וחכמים אומרים לא משם הוא זה ולא מטעם זה אלא ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן עשה שיתנו לכהן בכהונתו ירוש' חלה ב נח ד.  שיהו כולם מורין מטעם אחד שם ר"ה ב נח:.  (מפני מה) מציאת בנו ובתו הגדלים ועבדו ושפחתו העברים הרי אלו שלהן שאינו יכול לשנותן למלאכה אחרת וכו' הרי אשתו אינו יכול לשנותה למלאכה אחרת ואת אומר מציאתה שלו א"ר יוחנן טעם אחר יש באשה מהו טעם אחר באשה א"ר חגיי מפני קטטה שם כתוב' ו ל ג.  זה נותן במקור נדפס 'נוען' טעם לדבריו וזה נותן טעם לדבריו יומ' נט..  דבר שהראשונים לא אמרו בו טעם תשאלני בביהמ"ד כדי לביישני ב"ב פא:.  שהרי כמה שנים נשנית משנה זו בביהמ"ד ולא נתגלה טעמה עד שבא ר"ח בן עקיבא ופירשה שבת פג:.  שנכתב במקומו לידע מאיזה טעם נאסר להם חול' קא:.  תלמיד ותיק היה ביבנה שהיה מטהר את השרץ במאה וחמשים טעמים ערוב' יג:.  שהיה (סומכוס) אומר על כל דבר ודבר של טומאה ארבעים ושמונה טעמי טומאה ועל כל דבר ודבר של טהרה ארבעים ושמונה טעמי טהרה שם.  מפני מה לא נתגלו טעמי תורה שהרי שתי מקראות נתגלו טעמן נכשל בהן גדול העולם סנה' כא:.  אלו ואלו מביאין טעם לדבריהם מד"ר ויקר' לו.  אמר לו אלולי לא יצאתי לעולם אלא לשמוע טעם זה מפיך דיי שם במד' יב.  על כל פסוק ופסוק ג' אלפים משל ואלף וה' טעמים על כל משל ומשל שם קהל', כל זה.  חכמים נכנסים לתלמוד ועוסקים בתורה זה אומר טעמו וזה אומר טעם אחר פסיק' רבתי ג.  ולפי דעתי שמלת גד מגזרת גדוד מבעלי הכפל והטעם שיש לה בנים רבים ראב"ע, שפת יתר יג.  ויתכן המשכיל הבא.  אחרי שיוציא ג"כ הוא טעמים לאשר הזכרתי יותר נכונים מהטעמים שלי הוא, צחות ט..  אבל אפוד ירד בידו יש לי בו טעם נכון השרש' לרד"ק, אוה. — *מה טַעַם, ר"ל מה הסבה והיסוד לדבר: השביע עליהן חמשה פעמים בפני בית דין וכפרו אינן חייבין אלא אחת אמר ר' שמעון מה טעם הואיל ואינן יכולין  לחזור ולהודות שבוע' ד ג. ארץ שמתיה חיין תחילה לימות המשיח ומה טעם נותן נשמה לעם עליה ירוש' כלא' ט לב ג.  וכיון שהן (המתים שבחו"ל) מגיעין לארץ ישראל נפשן חוזרת עליהן ומה טעם והנחתי אתכם על אדמת ישראל ונתתי רוחי בכם וחייתם שם.  והלוקח פירות מחוברין מן הגוי מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנן לשבט ואינו נוטל דמים מן השבט מה טעם כי תקחו מאת בני ישראל וכו' ואין את מוציא מיד הגוי שם דמאי ה כד ד.  קול באשה ערוה מה טעם והיה מקול זנותה ותחנף הארץ שם חלה ב נח ג.  (מעות שנמצאו) בירושלם בשעת הרגל מעשר בשאר ימות השנה חולין ואמר ר"ש בר זעירא מה טעם הואיל ושוקי ירושלם עשויין להתכבד בכל יום פסח ז..  הלמד על מנת לעשות זוכה להקביל רוח הקדש מה טעם למען תשמור לעשות ככל הכתוב בו כי אז תצליח דרכך ואז תשכיל ואין תשכיל אלא רוח הקדש  מד"ר ויקר' לה.  נביא כופף ידיו ורגליו ויושב לו לפני כהן מה טעם דכתיב שמע נא יהושע הכהן הגדול וכו' שם במד' ו.  כיון שנכנס עשו הרשע אצל אביו נכנס עמו גיהנם מה טעם בא זדון ויבא קלון שם שה"ש, נפת. — מה טַעַם אמרו: מה טעם אמרו (חכמים)  אדם לובש תפילין וקורא את שמע ומתפלל כדי שיקבל עליו מלכות שמים תחילה ירוש' ברכ' ב ד:.   רבי יעקב אומר מוחל הרי הוא כמשקה ומה טעם אמרו מוחל היוצא בתחלה טהור לפי שאינו רוצה בקיומו ר"ש אומר מוחל היוצא מעיקול בית הבד טמא לפי שאי אפשר לו בלא ציחצוחי שמן שבת קמד:. — מאיזה טעם, כמו מה טעם: מאיזה טעם איו מביא משום שנאמר ראשית בכורי אדמתך ביכור'  א ב. — ד) *חליפות קול הקריאה בחבור והפסקה לפי הענין והכונה: ושום שכל אלו הטעמים ויבינו במקרא זה המסורת ירוש' מגי' ד עד ד.  כשישראל נכנסין לבתי כנסיות וקורין קריאת שמע בכיוון הדעת בקול אחד בדעה אחת בטעם אחד הקב"ה אומר להם היושבת בגנים מד"ר שה"ש, היושבת.  וטעמי התורה, בקול נעים קרא, ותושיה הורה, פתיים נמהרים דונש על מנח', לדורש החכמ'.  ונאמר למלך אחד היאך לא ערבה לך קריאת פלוני והיה קולו ערב ובקי בטעמים של קריאה חו"ה, יחוד המעש' ה. — והסימנים המיוחדים שנקבעו לזה: Accente; accents: לימד דעת את העם (שלמדם) בסימני טעמים ערוב' כא:.  רב אמר (השכר שמקבל מלמד התינוקות בעד למוד המקרא הוא) שכר שימור ור' יוחנן אמר שכר פיסוק טעמים נדר' לז..  הטעם באלף מסור' שופט' ט כא.  סדר סוד הטעמים, שנים עשר רשומים, כמאורות מקוימים קונט' המסור', מיוח' לב"א.  ויען כי בא לידי דברת קמץ ופתח וענין הטעמים הנה אבאר לכל אוהבי שכל ודורשי לימוד ענין מלעיל ומלרע וכו' ויש (מלים) אשר הטעם באות השניה והוא הנקרא מלרע תשו' תלמידי מנח' על דונש 52.  צריך אתה לפסוק הטעם של ויעלו עולות באתנחתא וכו' צריך אתה לקרותו באחד משאר טעמים שאין מפסיקין כגון פשטא או רביע רש"י חגי' ו:.  הנגינות קרויים טעמים הוא, מגי' ג..  וניקוד טעם מקרא זה מוכיח על דרש זה שאין לך טעם זרקא במקרא שאין סגול בא אחריו שם יב..  והחרוזים שיש להם טעם נגינות ראויים להיות משקל כל חרוז וחרוז שוה ראב"ע, צחות ז:.  קחה מלים בכור דעת צרופים, ולרעבים מתוקים הם כצופים, טעמים בספרים הם פזורים, ראה כלם בספרי נאספים שם, בסוף הספר.  התבונן בתכונת כלי הקול ומוצאי הדבור הקנה נבוב להוצאת הקול והלשון והשפתים והשנים לחתוך האותיות והטעמים חו"ה, הבחינ' ה.  שער טעמי המקרא ומשרתיהם מ' ג'יקטיליה, בספ' ר"י חיוג.  הטעמים והם מיני הלחנים מג"א לרשב"צ דורן, ח"י ד.  את ה' זכרתי, ואת הנדר אשר נדרתי, בספרי הקדומים, לחבר חבור בטעמים, ולבאר דרכים במשפט המלכים, ובדיני משרתיהם ר"א בחור, הקד' טוב טעם.  כבר בארתי ובררתי בספר מסורת המסורת בראיות גמורות וברורות כי הטעמים והנקודות לא היו מושמים עם האותיות עד לאחר חתימת התלמוד שם.  — ו) °בדקדוק, מלות הַטַּעַם4, אותן מלות הלשון שאינן לא שֵׁם ולא פעל אלא משמשות לקשור השם והפעל ונותנות טעם המשפט,  Partikel; particule; -ticle: דע כי התחלות הדבור כלו עברי וערבי וזולתם מן הלשונות שלש והם שמות ופעלים ומלות הטעם אין לשון חסר מהם וכו' ומלות הטעם כמו גם כי רק את והדומה להם הרקמה, שער א.  הפעלים השלמים והפעלים העלולים והפעלים בעלי הכפל ומלות הטעמים שם, הקד' המחבר.  וחברו אליהם דעת שמוש הלשון ודקדוקו ודעת השמות והפעלים ותיבות הטעם והסמוך והנפרד חו"ה, עבוד' ה' ד.  שער מלות הטעם וכו' ודע כי מלת אֶת ממלות הטעם וכו' והנה מלת הטעם שיסמכו אל אחרים כמו אֶל משה הנה יאמרו אלי אלינו אליך ראב"ע, צחות, שע' מלות הטעם.  מלת הטעם היא חלק המאמר המגביל את השם או הפעל בדרכי הוראותיהם וכו' הוכרח מניח הלשן להניח מלות תורינה על טעמי הדרכים הנזכרים ולכן קראו אותן המדקדקים מלות הטעם ר"א בלמשי, מקנ"א ו.