* 1, ש"ז, ובצורה ארמית טִינָא, ש"נ, — כמו טִיט: עד כמה היא מתלעת עד שלשה ימים במקום הטינא אבל לא במקום הגריד (תוספתא כלא' א יו. עפר עושה לה טינא והיא גדילה מחמתו (ירוש' שביע' ב לג ד). הרי זה שותלו (את הקלח) במקום הטינא אבל לא במקום הגריד (שם חלה א נז ג). אסור לישב על גבי טינא ביום הכפורים אמר רבי יהושע בן לוי ובטינא מטפחת (יומ' עח.). — ומ"ר °טִינִים: ואשר ראוי שתבינהו שכל הטינים וכו' וזולתן מן הטינים כאשר נעשה מהן כלים כל זמן שהן נאים ולא נקלו באויר הנה הן כלי אדמה ולא יקבלו טומאה (פי' המשנ' לרמב"ם, כלים ב א). — ובהשאלה, טִינָא היתה בלבו, העלה לבו טינא, היה בלבו, או נולד בלבו רגש של תרעומות על פלוני: טינא היתה בלבם (חגי' יה:). כי העלה לבם של תלמידים טינא לאמר הלא טוב לנו לשמוע מפי חכמי הנוצרים (ר"י פרובינצלו, שו"ת בלמוד החכמ'). — והעלה לבו טינא, במשמ' נולד בו רגש של תאוה לאשה וכדומה: מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשה אחת והעלה לבו טינא ובאו ושאלו לרופאים ואמרו אין לו תקנה עד שתבעל (סנה' עה.).
1 בארמ' טינא, בערב' טינ طين.