°, ש"נ, —  מ"ר טִיעוֹת, —  כמו נטיעה, שה"פ מן נָטַע: טיעת חוצב גבעות וצורים, יולדו בו מראש צורים, כיושבי נטעים המה היוצרים (ר"א קליר, מוס' א' ר"ה, אפד).  טיעת רבעי עברי לנכרי בממכריו, חצוצרות להריע למסע הכריו (אזהר' ר"א הזקן, אמת יהגה חכי).  חדוש פני אדמה, טיעת עצי נשמה, יקבים וקמה, כרמים ושקמה (הושענ', אדם ובהמה).  רחם עדת קהל מקשטים, טיעת שנים עשר שבטים (סליח' ב עי"ת, איתן).  טיעת מטות שנים עשר, מזג מהם אל יחסר, ידידות משכנותיך תביאם, בהר נהלתך תטעם (סליח' ד עי"ת, אזרחי). טלול הקריש, טיעתו השריש, טמונים להגריש (יוצ' שבת בראש', אל נשא). — ומ"ר:  חשר טללים וגשמים, טיעות מגדל וצמחי תלמים, יוצר ובורא כל הנשמים (ר"א קליר, א' שבוע', אתו מצות).  חשרת מים למלאות רקים, טיעות לרוות וירקים (מוס' החדש, הנה זה בא).