— קל לא נמצא במקרא.

—  הִפע', הִטְעָה פ"י, — הִטְעָה את פלוני, עשה שיִטְעֶה, שיחשב לא כמו שהוא על פי האמת, או שיעשה לא כמו שראוי, z. Irrtum verführen; enduire qqn. en erreur; to lead astray: יען וביען הִטְעוּ את עמי לאמר שלום ואין שלום (יחזק' יג י).  — ומצוי מאד בתו"מ: השוכר את האומנין והטעו זה את זה אין להם זה על זה אלא תרעומת (ב"מ ו א).  ראיתי אותם מבקשין להטעות את חכמים (ירוש' ר"ה ב נח.).  הזהרו שלא יטעה אתכם יצר הרע ותפרשו מן התורה (ספרי דבר' מג).  קין בשעה שאמר הקב"ה אי הבל אחיך בקש להטעות כביכול היה צריך לומר רבש"ע הנסתרות והנגלות לפניך גלויות (מד"ר במד' כ).  הלך קרח כל אותו הלילה והיה מטעה את ישראל (שם יח).  זו מלכות הרשעה שמסיתה את העולם ומטעה אותו בכזביה (שם שה"ש, התאנה).  בני אל יטעה אותך יצרך הרע לומר אינו מצוה אותנו כל שעה על הקרבנות אלא שיש אכילה מלפניו (פסיק' רבתי, שור או כשב א).  שלא יטעה אותך יצרך לומר שהוא צריך אורה (תנחומא בהעלותך ז).  — ובכנ' הִטְעוֹ, מַטְעוֹ, הִטְעֲהוּ, הִטְעֲתוֹ: על מנת שאני כהן ונמצא לוי וכו' אינה מקודשת וכן היא שהטעתו (קדוש' ב ג).  המקדש את האשה ואמר כסבור הייתי שהיא כהנת והרי היא לויה וכו' עשירה והרי היא ענייה הרי זו מקודשת מפני שלא הטעתו (שם ג ה).  הנושא את האשה ולא מצא לה בתולים וכו' הרי זו בחזקת בעולה עד שלא תתארס והטעתו (כתוב' א ו).  מי שהיה יינו בתוך הבור ואירעו אבל או אונס או שהטעוהו פועלים זולף וגומר וגף כדרכו (מו"ק ב א).  שכר את החמר ואת הקדר וכו' וחזרו בהן מקום שאין שם אדם שוכר עליהן או מטען (ב"מ ו א).  בדבר האבד שוכר עליו ממקום אחר ומטעו ואומר לו סלע פסקתי לך שנים אני נותן לך (ירוש' שם ו יא.).  אין מוכרין נבילות וטריפות לנכרי אחד מפני שמטעהו ואחד שמא יחזור וימכרנה לישראל אחר (חול' צד:).  וכל ע"ז שבעולם אבדו חוץ מבעל צפון שלהם למה בשביל להטעותן (מד"ר שמות טו).  ואם היה יצר הרע בא להטעותי שלא לילך ולנחם את האבלים לומר שאני אדם גדול לא הייתי שומע (פסיק' רבתי לג).  — וְהִטְעֲתוֹ עינו, ר"ל טעה במה שראה: וקרח שפקח היה מה ראה לשטות הזו אלא עינו הטעתו ראה שלשלת גדולה עומדת הימנו שמואל ששקול כמשה ואהרן וכו' אמר אפשר הגדולה הזו עתידה לעמוד ממני (מד"ר במד' יח).

— קל, *טָעָה, פ"ע, טָעִיתִי, אֶטְעֶה, טְעוּ, — חשב בדעתו לא כמו שהוא באמת, irren; se tromper; to err : קרא וטעה יחזור למקום שטעה (ברכ' ב ג).  העובר לפני התיבה וטעה יעבור אחר תחתיו (שם ה ד).  איזהו עריס הנוטע שורה של חמש גפנים בצד הגדר וכו' א"ר יוחנן בן נורי טועים כל האומרים כן אלא אם יש שם ד"א מעיקר גפנים ולגדר וכו' (כלא' ו א). הורו ב"ד וידע אחד מהן שטעו ואמר להן טועין אתם (הור' א ד).  טעה והשמיט פסוק אחד ותירגמו המתרגם יצא (ירוש' מגי' ב עג.).  אמר ר' אבהו כל ימינו היינו טועין בה כמקל הזה של סומא עד שלמדנוה מן חשבון גימטרי' (שם תרומ' ה מג ג).  ואין בני אדם טועין לומר שמביאין תרומה מחו"ל (שם חלה ד ס:).  כוי דרך בני אדם לטעות בו (שם ביצ' א ס:).  טעה בדבר משנה חוזר טעה בשיקול הדעת אינו חוזר (סנה' לג.).  אמר להם צאו ואמרו לו לעקיבא עקיבא טעית וכי מלאכי השרת אוכלין לחם (יומ' עה:).  כל האומר בני עלי חטאו אינו אלא טועה (שבת נה:).  כל האומר מלכת שבא אשה היתה אינו אלא טועה (ב"ב יה:).  שהכיר בו מנוח שהוא מלאך ואעפי"כ היה מזמנו לו לאכול שטועה היה כסבור שיש אכילה למעלה (מד"ר במד' י).  אמר לו הקב"ה (למשה) אף אתה טועה בעגל (שם דבר' א).  — ועב' לנק' טָעָת במקום טָעֲתָה: שלא יהו אומות העולם אומרים טעת מדת הדין היה יודע שמבקש לשחטן במדבר ושחטן במדבר (שם שה"ש, הגידה לי).  — ובמשמ' תעה בדרך: הרי שהיה טועה בכרמים ובשדות מקדד ויוצא עד שהוא מגיע לדרך (ירוש' כתוב' יג לו:).  תכין לך הדרך תכוין לך הדרך שלא יהיו טועים (מד"ר במד' כג).

— הָפע', *הֻטְעָה, הוטעה, — שהטעו אותו: ולא אנוס ולא שוגג ולא מוטעה (ספרא קדוש' ח י).  לא אנוסה ולא שוגגת ולא מוטעת (ספרי דבר' קמט).  אתם אפילו מזידין אתם אפילו מוטעין (ר"ה כה.).  חלוצה מוטעת כשרה איזו היא חליצה מוטעת כל שאומרים לו חלוץ ובכך אתה כונסה (יבמ' קו.),  ובאמת אינו יכול לכונסה אח"כ.  וכמו שהטעה (בלעם) הוטעה בעצה שנתן בה נפל (מד"ר במד' כ). — ומוטעית: יחוש שמא אותה החכמה מוטעית היא ואין בה ממש (ספ' מוסר לר"י בן עקנין ב יח).  ואשר יראה אדוננו בחלק השלישי קצת הגהות בקצתם הגהתים מנוסחא שנית שהגיע לידי מקצת החלק ההוא ולא היתה מוטעית בראשונה (אגר' ר"ש א"ת, קובץ אגר' בוקשד' 374).

דמיון.  — °הזיה.  — חזון-שׁוא.  — חטא.  — חלום.  — כזב.  — כשׁל, נכשׁל.  — מכשׁול.  — עִוֵּר.  —  *רמאות.  — רמה.  — *שׁבושׁ.  — *שׁבשׁ, נשׁתבשׁ.  — שׁגה.  — שׁגיאה.  — תעה.