* , ש"נ, — שה"פ מן טָעַם, ובהשאלה כמות קטנה מצבע וכדומה לבחינה אם הוא עשוי כהגן: טעימה (בצבע התכלת של ציצית) פסולה (מנח' מב:).  גזירה משום טעימה (שם מ.).  נסיון שמנסין את הצבע של תכלת שלוקחין מעט צמר ומטבילין בצבע לידע אם יהיה לו מראה יפה של תכלת וזו היא טעימה ואותה טעימה פסולה שלא נצבעה לשום ציצית (רגמ"ה שם).  — ובמשמ' העקרית: כי המאכל הערב יטעמנו האוכל אותו בחכו ולא יבלע ממנו בלי טעימה (הקד' מלמד התלמ').  ואם צפון ותימן גן יפיחון יניפון שבלי בשם וקמה, כמו עשו ימי חרפי ואפלי דבש ארדה וממתקי טעימה, ועתה יבשה נפשי ואין קול והייתי כיונה נאלמה (תשו' ר"ת, שאל' לר' אליעזר נח).  פירש רבנו חננאל טעימה זו בחיך (הרוקח, סי' רי).  — ובמשמ' °לקיחת מעט אכילה: חשק עידונים מסך וטעימה, חשתה לברא יצור מאדמה (משול' בר' קלוני', עבוד', אשוחח).  טעימת בג לא יטעמו חוצה, ישן תחתיה באהל אחר לא יצא (הושע' ליום א', ענה אומני).  אם צריך שיטעום המוהל (מהיין) או תינוק שהגיע לחינוך כדי שלא תהא ברכה לבטלה או נאמר שטעימת התינוק הנמול פוטרתו וכו' שנוכל לברך על הכוס בטעימתו בלבד (שו"ת ר"ג גירונדי נב).  לאסור הטעימה קודם ההלל זו לא שמענו וכו' שגם בתפלת שחרית אין איסור הטעימה ברור שלדעתי אינו אלא מדת חסידות בלבד (שאלת יעבץ א מ).  הקריבו לפניו כוס יי"ש וחתיכת לעקיך דגניי ואחר טעימתו הלך בבית (ספורי מעשיות יג).  —  ובהשאלה ברוחניות: לסבול צער הסגופים למרק טעימת עבירות שעברת (ספ' מוסר לר"י בן עקנין, סוף נב).  — ובעניני דקדוק, °קביעת הטעם, ר"ל נתינת הנגינה על אות מהאותיות: והנה בחכמת הדקדוק אין לי יד ושם וכו' אבל בדבר פשוט כזה אפילו תשב"ר יודעים שרוב המלות מלרע זולת אם לא תהא אחרונה ראויה לקבל הטעימה או שאר טעמים אחרים ידועים למדקדקים (שו"ת נודע ביהוד', או"ח ב).