°, טעייה, ש"נ, —  שה"פ מן טָעָה:  וכל היום ראה עמל והבט שערוריה, והתאבל למכריע במחלוקת ובטעיה (ר"ש הנגיד, הספד על רה"ג, הבמות פליליה).  טעית רבים בלי להיות אחרימו ומשמע שוא להתרחקם (אזהר' ר"י ברצלוני, איסרה).  שלא תהיה (חכמת הרפואה)  על האדם למכשול עון אם יעסוק בה בבחרותו להתלמד שהרי אין בזו החכמה חשש טעייה לאדם (ר"י פרובינצלו, שו"ת בלמוד החכמ').