פ"י, טַעֲמוּ, עת' יִטְעַם, יִטְעֲמוּ, — א) לקח אל פיו מעט מן האכל או משקה, Kosten; goûter; to taste: ארור האיש אשר יאכל לחם עד הערב ונקמתי מאיבי ולא טָעַם כל העם לחם ׁׁׁ(ש"א יד כד).  כי טָעַמְתִּי מעט דבש ׁ(שם כט).  ויאמר (יונתן) טָעֹם טָעַמְתִּי בקצה המטה אשר בידי מעט דבש ׁ(שם מג).  וישבע דוד לאמר כה יעשה לי אלהים וכה יסיף כי אם לפני בוא השמש אֶטְעַם לחם או כל מאומה (ש"ב ג לה).  האדם והבהמה הבקר והצאן אל יִטְעֲמוּ מאומה אל ירעו ומים אל ישתו (יונה ג ז).  — ובתו"מ: שאיני אוכל לך שאיני טועם לך (נדר' א א).  לא יטעום אדם כלום עד שיברך (ירוש' ברכ' ו י.).  מסובין אסורין לטעום כלום עד שיטעום המברך (שם).  אמר ר' אבהו יבא עלי אם טעמתי כלום כל אותו היום (שם מו"ק ג פג:).  השרוי בתענית מהו שיטעום (ברכ' יד.).  לא טעם כלום עד שהביא לו מים ונטל ידיו (ערוב' כא:).  לסנהדרין שהרגו את הנפש שאין טועמין כלום כל אותו היום (סנה' סג.).  — ב) לקח מעט אל הפה לדעת מה טעמו, schmecken; déguster; try the flavour: בן שמנים שנה אנכי היום האדע בין טוב לרע אם יִטְעַם עבדך את אשר אכל ואת אשר אשתה (ש"ב יט לו).  הלא אזן מלין תבחן וחך אכל יִטְעַם לו (איוב יב יא).  וחך יִטְעַם לאכל (שם לד ג).  — ובתו"מ: באין האומות וצדין מהם ואוכלים אותן וטועמים בהם טעם מן שהיה יורד לישראל (מכי' בשלח ד ד).  היו נותנין חמטתינו על גבי קבוטין של מורייס והיו טועמין בה טעם מורייס (ירוש' תרומ' י מז.).  ביום שלישי הקדיחתן (את הפולים) במלח כיון שטעמתי משכתי ידי מהן (ערוב' נג:).  טעם תבשיל זה שאני טועם כתבשיל שטעמתי בבית המלך (סוט' מא:).  דגים הללו גדלים במים כיון שיורדה טפה אחת מלמעלה מקבלין אותה בצמאון כמו שלא טעמו טעם מים מימיהן (מד"ר בראש' צז). אלו זכית היית נוטל עשבים מתוך גן עדן וטועם בהם כל מעדנים שבעולם (שם כ).  אמר לו (עשו ליצחק) עיקרו של דבר מה האכילך (יעקב) אמר לו איני יודע אלא טועם הייתי טעם פת טעם בשר טעם דגים טעם חגבים טעם כל מעדנים שבעולם (שם סז).  שהמן היה יורד לישראל וכל אחד ואחד היה טועמו לפי חכו (פסיק' דר"כ, בחדש השלישי).  זקנתי יותר מדי ועתה חיים של ניוול הם שאיני טועמת לא מאכל ולא משתה (ילק' שמעוני, משלי ח).  ומי יטעום את התערובת אם היה המעורב תרומות עם החולין טועם אותו הכהן (רמב"ם מאכ' אסור' טו כט).  — ובהשאלה: כל ימים של שמחת בית השואבה לא היו טועמין טעם שינה כל עיקר (ירוש' סוכ' ה נה:).  שלא טעם (שאול) טעם חטא (יומ' כב:).  אלו בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא (פסח' פז.).  שלא טעמו טעם ביאה  (סנה' יט:).  ביקש לטעום טעם בתולה טעם טעם בעולה טעם (מגי' יג.).  תינוקות שהיו בימי דוד עד שלא טעמו טעם חטא היו יודעין לדרוש את התורה (מד"ר במד' יט).  ראוי היה אדם הראשון שלא לטעום טעם מיתה (שם בראש' ט).  כמאמר החכם כי לא טעם טעם שמחה מי שלא טעם שמחת ספיקות והתרתם (שו"ת רמ"א ה).  — ג) °צוה1: טעם (אחשורוש) עשות רצון כל איש ויצרו ואין אונס לאיש יין עברו (ר"י הלוי, שבת לפני פורים). 

— הִפע', *הִטְעִים, — עשה שיטעם, במשמ' העקרית ובהשאלה: מלמד שהטעימו הקב"ה לאיוב מעין עולם הבא (ב"ב טו:).  שלשה הטעימן הקב"ה בעולם הזה מעין העולם הבא אלו הן אברהם יצחק ויעקב (שם טז:).  לשבעת הימים שהטעימם מעין העולם הבא כדי שידעו מה טובה מנעו מהן (סנה' קח:).  קונם שאי את במקור נדפס 'אתה' נהנת לי עד שתטעימי תבשילך לרבי יהודה ולר"ש (נדר' סו:).  הייתי סבור שהוא מטעימני מאותן הברכות (מד"ר בראש' צד).  חייך שאני מטעימך משררותו ואין אתה יכול לעמוד בה (שם ויקר' יב).  איני תובע ממך דבר אלא בשעה שהנטיעות הללו מבכרות תהא מביא לפני מהן ומטעימני כדי שאראה מעשה ידי ואשמח (שם שה"ש, מה יפו).  מותר להלוות בניו ובני ביתו ברבית כדי להטעימן טעם רבית (שבת קמט:).  — והטעים דבריו, נתן להם טעם, עשה שיבינום יותר, שישָׁמעו יותר: להזהיר בעל דין שלא יטעים דבריו לדיין קודם שיבוא בעל דין חבירו  (ספרי דבר קצ).  רשע ערום א"ר יוחנן זה המטעים דבריו לדיין קודם שיבא בעל דין חברו (סוט' כא:).  ביד רב אחא הטעימו תשובה זו לאומרה לרבה משמו (רש"י פסח' מז.).  רבינו חננאל הטעים דבריו ופירש (תוספ' סוט' ה:).

— נִפע', °נִטְעַם, — שטבעו הוא שטועמים אותו: המוחשים חמשה נטעמים נראים נשמעים מורחים וממוששים (או"ד לרסע"ג י יח).  כי הרבה מהדברים הנטעמים הם רעי הטעם מאד מצירים לחיים (אמונה רמה א ו).  וזה החוש (של הטעם) הוא מימי ולא ירגיש בדבר הנטעם עד שידבק בו (מ' אלדבי, ש"א ד).  — ובדקדוק, שיש בו טעם נגינה: אותיות הסתר והמשך שלש והן או"י מראה האותיות האלה נחלק בלשון העברים לשני ענינים שונים בטעמם הענין האחד תנועה נראת ונטעמת ונוח נראה ונטעם כאשר כל האותיות בנועם ונוחם והענין השני נוח נסתר ונחבא ולא נטעם (ר"י חיוג, אותיות הנח).

— פִע' *טִעֵם, מְטַעֵם: למלך שאמר לעבדו אל תטעום דבר עד שאבא מן המרחץ אמרה לו אשתו טעום אתה תבשיל הזה שלא יהא מבקש ליתן לתוכו או מלח או מורייס בא המלך ומצאו מטעם בשפתותיו (מד"ר דבר' ד).  — ובהשאלה בדקדוק, טִעֵם את התבה, קרא אותה בטעם, שָׂם הנגינה עליה: לפיכך אם נמצאת או לא נמצאת (הגעיה) יטעם  הקורא התיבה (הור' הקורא 98).

— הָפע', °הֻטְעַם, הוטעם, — שיש בו טעם: פירות שבהרים יותר טובים מפירות העמקים ויותר מוטעמים והתמרים במישור ובעמק יש בהם יותר דבש (פי' המשנ' לרמב"ם, ביכור' א י).  דרך בני מלכים ושרים לאכול בשר צלי שהוא מאכל טוב ומוטעם (ספ' חינוך, בוא ז).  אם הפת נקיה ומוטעם או מתובל בתבלין או מלוח כעין שלנו (הלבוש או"ח קסז ה).  — ובמשמ' שטועמים אותו: והמורח גם כן גשם ואם לא היה גשם לא היה ריח וכן המוטעם והממושש כי כל חם וקר ולח ויבש גשם וכל מרגיש גשם (זרחיה הספרדי, תרג' מאמ' במהות הנפ' לאבונצר אלפרבי).