*, פעו"י, עת' יִטְפַּח, — הרטיב קצת, לִחְלַח, או היה רטוב קצת, מלֻחלח, anfeuchten, feucht w.; humecter, étre humide; to drip, be moist: משקה טופח שבשולי החבית (כלים ח ג).  היה בה (בהקדרה) משקה טופח (שם ה).  הרוטב והגריסין והחלב בזמן שהן משקה טופח הרי אלו תחלה קרשו הרי אלו שניים (טהר' ג א).  עריבה שהיא קטפרס והבצק מלמעלן ומשקה טופח מלמטן (שם ח ח).  היה שמן טמא מתחילתו ב"ש אומרים כדי סיכת אבר קטן ובה"א משקה טופח (עדי' ד ו).  ונוטל אשכול ענבים לסוחטו ומזלף על גבי ענבים ובשעת בצירה עדיין משקה טופח עליהם (שבת יז.).  שהיתה פרה של זבחי שלמים והעבירה בנהר ושחטה ועדיין משקה טופח עליה (פסח' כ.).  שצריך ליתן המים על ידיו שני הפעמים הראשונים מטהרין את הידים והשניים מטהרין את המים הטופחים על ידיו (רש"י סוט' ד:). 

— הִפע', *הִטְפִּיחַ, — הרטיב: משקה טופח וכו' ומטפיח (עדי' ד ו).  צואה עד שתיבש כעצם מים כל זמן שהן מטפיחין וכו' כל זמן שרישומן ניכר (ירוש' ברכ' ג ו ד).  בטופח על מנת להטפיח (בבלי שם כה:).  לוקח צמר מלובן ומנופץ ושוטחו על גבי בגד ונותן מוך על מוך עד שנעשה עבה ומטפיחו במים וכורכו עם הבגד ומהדקו עד שמתחבר (השג' ראב"ד על רמב"ם, שבת ט טו).  וינגב היטב קודם שיבצע שיש בו מיאוס אם יאכל בידים מטפיחים (הלבוש או"ח קנח יב).

— פִע', *טִפַּח, מְטַפֵּחַ, — א) נגע בידו לדבר רטוב, למקום רטוב, כדי שתדבק הרטיבות בהיד, ובכלל גרף משקה וכדומה בידו מהמקום שהוא שפוך שם: חבית של שמן שנשפכה אין מחייבין אותו להיות יושב ומטפח אלא נוהג בה כדרך שהוא נוהג בחולין (תרומ' יא ז).  שמרה (את האשה עד שראה אותה) עומדת על פתח חצרה ושבר את הפך בפניה ובו כאיסר שמן גילתה את ראשה והיתה מטפחת ומנחת ידה על ראשה (ב"ק ח ו).  לא יספוג ביין ולא יטפח בשמן שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול (שבת קמ"ג:).  — ב) כמו קל: אסור לישב על גבי טינא ביוה"כ  אמר ריב"ל ובטינא מטפחת (יומ' עח.).  משחזת של עץ שמשחיז בה את הסכין ועושין לה בית קבול שמן שמטפחים המשחזת להשחיז את הסכין כמו שאנו עושין במשחזת של אבן במים (ר"ש כלים יז יז).

— נִפע', °נִטְפַּח, — נרטב: אם נתזו לאדם מי רגלים על בגדיו בשבת ורוצה לברך או להתפלל ואינו יכול מפני שנטפח בגדו במי רגלים וכו' שמותר לתת מים  על בגדו בשבת באותו מקום שנטפח במי רגלים (אור זרוע, שבת סג).  והבלתי נקי (השחין) אם נטפח כלומר יש בו ליחה רבה ולחות מותרות (קאנון ד ד ג א).

— פֻע', °טֻפַּח, מְטֻפָּח, — כמו נטפח: אין מכניסין פועלין בשדה לקוצרה כשהיא מטופחה ומרובצת במים שהעניים אינם יכולים לבוא (ר"י מלכי צדק, פאה ה ג).

— הָפע', °הֻטְפַּח, יוטפח: וגם יודע (משקל המים) שיוטפחו שתי חתיכות בגד בשני מימות מתחלפים וכו' ואחר ינוגבו נגוב נמרץ ואחר יושקלו (קאנון א ב ב יו).